א. האיסור על הפוליגמיה
בפרשתנו אנו קוראים על המציאות של פוליגמיה. בתלמוד מובאת מחלוקת באם היא מותרת או אסורה, אך להלכה נקבע שהיא מותרת (מקור 1). ראוי לציין שבסיפורי התנ״ך אנו נוכחים לראות, שפוליגמיה הייתה נהוגה רק במקרים מאוד מסוימים (חוברת למרצה). מושג זה היה מקור להבדלים בין קהילות אשכנז וספרד: הקהילות האשכנזיות קיבלו על עצמם את האיסור של רבינו גרשום על הפוליגמיה, אך הקהילות הספרדיות לא היו כה נחרצות (מקור 2).
היתר מאה רבנים (קטע אופציונלי)
מעניין לציין שישנה דרך לעקוף את האיסור. על פי המסורת, ניתן לעקוף חקיקה זו בהסכמה של מאה רבנים משלושה מחוזות שונים.
ב. זכות הווטו
זו אינה התקנה המפורסמת היחידה של רבינו גרשום. בפרשת השבוע אנו לומדים גם את הלכות הגירושין (מקור 3). לפי הרמב”ם ומפרשיו (מקורות 4 ו-5), הפסוק מרמז לכך שאפשר לגרשה אישה גם בניגוד לרצונה. אולם רבינו גרשום קבע תקנה: אפשר לגרש אשה רק בהסכמתה (מקור 6).
ג. אשכנזים מול ספרדים
לפני שנעבור לשיחה של הרבי, הבה נבחן מחלוקת נוספת בין הקהילות: הספרדים ממליצים על ייבום (מקורות 7-8), והאשכנזים מעדיפים לקיים את מצוות החליצה.
הרבי מסביר את הסיבה המעשית להבדלי המנהגים: יהודים בארצות אשכנז היו במצב כלכלי גרוע יותר מיהודים בארצות ספרד. הרבנים בקהילות אשכנז העדיפו שגברים לא ייקחו על עצמם אחריות על יותר ממשפחה אחת.
ד. מאור הגולה
בשיחה הבאה (מהתוועדות אחרת), הרבי מסביר את המשמעות הרוחנית של הדיון. מערכת היחסים שלנו עם הקב”ה היא כמו נישואים בין בעל לאשה. כאשר אנו נמצאים בגלות, מערכת היחסים שלנו, כביכול, מוטלת בספק. תקנות רבינו גרשום שאסור לגרש אישה בעל כרחה, וכן שאסור לישא אישה נוספת, חלה כביכול גם על הקב”ה שלא יגרש אותנו או יבחר עם נוסף. ההיבט הרוחני של תקנותיו העניק לו את התואר המיוחד “מאור הגולה”.
אולם ההתחייבות היא הדדית. כשאנחנו מבקשים מהקב”ה שיהיה בעל טוב ויעניק לנו שנה טובה, מוטל עלינו לוודא שמוסד הנישואין שלנו פועל באותו אופן.