מבית לבן ועד אומות העולם:
כיצד נוכחות יהודית מושכת ברכה והשפעה
למדינה המארחת.
כשהבורא סיפר לנח שהוא מתכנן להשמיד את האנושות, ולהשאיר רק את נח ומשפחתו בחיים, נח לא התפלל להצלת האנושות ולא התחנן על חיי שכניו ומכריו, אלא קיבל את הדין בהשלמה. מדוע הוא לא נהג כמשה רבינו, שדפק על השולחן ומנע את הענשת בני ישראל?
קריאה נכונה של המציאות, והבנה מעמיקה כיצד ראוי לשפוט אנשים אחרים, תשפוך אור על נימוקיו של נח, וּתְלַמֵּד אותנו כיצד לשפוט אחרים.
יוסף מביא את שני בניו – מנשה ואפרים – להתברך מיעקב לפני מותו. יעקב מפתיע ושם את ידו הימנית על אפרים הצעיר, ואת ידו השמאלית על מנשה המבוגר. יוסף מזנק ומבקש מאביו לתקן את הטעות, ולשים את יד ימינו על ראש הבכור. מה הקפיץ כל-כך את יוסף? מה יקרה באם הבכור יקבל את הברכה ביד שמאל? מדוע הוא כל כך הזדעק? שיחה על אפליה בין אחים, ועל כיבוד אב שהביא את יוסף לנשוך שפתיים במשך 17 שנה!
יעקב אבינו קורא לבנו יוסף, ומבקש ממנו לקבור אותו במערת המכפלה. בהזדמנות זו הוא מסביר לו מדוע הוא קבר את אמו רחל בדרך ליד בית לחם ולא הביא אותה למערת המכפלה, בכדי שכשבני ישראל ילכו בעתיד לגלות, הם יוכלו להתפלל בדרך על קברה, והיא תעתיר בעדם ותבקש רחמים עליהם. אך אחרי הכל, מדוע אמור יוסף להשתכנע ולהשלים עם הסבל והבדידות של אמו רחל כמשך אלפי שנים? איך יכל יעקב להקריב אותה, בשביל מה שיקרה לבני ישראל...
יעקב אבינו יוצא מהארץ ופוגש מלאכים. הזוהר מציין נקודה מעניינת: כשיעקב יצא מבאר שבע לכיוון חרן כתוב ש״ויפגע במקום״ - הוא היה צריך למצוא את תחנת העצירה שבה יישן ויחלום על מלאכים. לעומת זאת, בחזרתו מחרן לבאר שבע, 22 שנים מאוחר יותר, נאמר: ״ויפגעו בו מלאכי אלקים״ - המלאכים הם שהלכו אליו. אז, הם לא הופיעו בחלום, אלא בהקיץ. מה השתנה? מה גרם לכך שהמלאכים מתגלים אליו בהקיץ, והם אלו שמחפשים אותו?
רבים מאיתנו מכירים את ההלכה שמצווה לענג את השבת, ואת ההבטחה שההוצאות על סעודות השבת אינן חלק מהתקציב השנתי שנגזר עלינו בראש השנה אלא בונוס שניתן מהשמים. אך יש בהלכה הזו פרט פחות מוכר: מצווה ללוות כספים, לפי הצורך, בשביל לענג את השבת. אך אדם שאין לו אפילו חפצים למשכן, עליו לא חלה המצווה להרבות בהוצאות שבת. לכאורה, הלוא הקב״ה אומר: ״לְווּ עלי ואני פורע!". מדוע אדם חסר כל לא ילווה כספים להוצאות...
יוסף הצדיק ידוע בטוב לבו, אשר בשנות הרעב כשירדו יעקב ובניו למצרים, הנה ״ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו״. אך יחד עם זה הוא גם פרנס את כל מצרים - ערוות הארץ, ואפילו את כהני מצרים שמסמלים את תוקף הטומאה, גם אותם הוא פרנס. אך מהיכן הוא למד לנהוג כך? מי לימד אותו שגם כשנתקלים באנשים שהם מסמלים את תוקף הקליפה, גם בהם צריך לנהוג בחסד ובכבוד? גם להם צריך לתת צ׳אנס, ולקוות שישנו את דרכם?
אם הקדוש-ברוך-הוא דורש מיהודי שמירה מלאה של תורה ומצוות – מדוע הוא מערים עליו קשיים רבים בדרך? האם המאמץ בחיים הוא מעמסה מיותרת או מסלול בטוח לסיפוק ואושר פנימי יותר? רעיון שמבאר את סוד העמל בעולם, וגם מעניק לנו טיפ: כשאנו משקיעים, אנו הופכים להיות ׳שותפים׳ של הבורא, ואז יכולים גם לחוות דעה על מה שמתרחש כאן…
לאחר חגי תשרי מתחיל הסתיו, וכולם צריכים גשמים בשביל היבול בשדות. אך חכמינו החליטו לדחות את התפילה לגשמים בשבועיים, כדי לאפשר לאחרון העולים לרגל לחזור הביתה בלי להירטב. לכאורה, גשמים הם משאב חיוני ביותר, ואיך דוחים מצוות עשה של ״בקשת צרכיו״ בגלל הדאגה ליהודי שני? דיון מאלף שמגדיר עד כמה עמוקה אמורה להיות אהבת ישראל, ואיך אהבה זו משפיעה על האדם ומשנה את סולם העדיפות של צרכיו הבסיסיים ביותר.