האם ביכולתנו לשנות את המציאות ולפרוץ את גבולות הטבע?
על המנוף הרוחני השונה והייחודי
שנמצא בכל אחת משלושת תפילות היום
תולדות: לחיות ב’מוד’ הישראלי
חיי שרה: כוחה של ילדה בת שלוש
וירא: אז מי הבוס בבית?
לך-לך: אברהם אבינו – האטום היהודי
ויחי: זה לא תמיד כפי שזה נראה
238 חטופים – מה אני יכול לעשות עבורם?
תולדות: עימות היסטורי בבר מצווה
חיי שרה: חשוב לדעת מה חשוב לך
וירא: אלטרואיזם עם הטבות
לך-לך: מלחמה בארץ – מה אומר הרבי?
נח: נח איש צדיק?
ויחי: נישואין – זה לא משחק ילדים
ויגש: לגדול מתוך הקושי
וישב: סוד ההצלחה
וישלח: הפתרון לכל הבעיות
ויצא: הסיבה לאנטישמיות
תולדות: מורשתו של יצחק
חיי שרה: השידוך ההיסטורי
וירא: הכנסת אורחים מזויפת?
לך-לך: חדש, שמח, ומתקדם
נח: המהפכה התעשייתית הקדומה של מגדל בבל
ויחי: למי יש חסינות מעין הרע?
ויגש: נבואות, מסרים ומדע – ההשקפה היהודית
חנוכה/מקץ: מדוע שני עמים חכמים נלחמים זה בזה?
חנוכה/וישב: האם באמת ניצחנו?
וישלח: כאשר ההצלחה מולידה ענווה
ויצא: איך נוצר גיבור?
תולדות: איך מתחילים דף חדש?
חיי שרה: מבחן הקבלה למשפחה
וירא: סיפור תנ״כ״י ופשרו, על פי הקבלה
לך-לך: מדוע החיים היהודיים כל כך יקרים?
נח: מדוע לא התפלל נוח עבור אנשי דורו?
כשהבורא סיפר לנח שהוא מתכנן להשמיד את האנושות, ולהשאיר רק את נח ומשפחתו בחיים, נח לא התפלל להצלת האנושות ולא התחנן על חיי שכניו ומכריו, אלא קיבל את הדין בהשלמה. מדוע הוא לא נהג כמשה רבינו, שדפק על השולחן ומנע את הענשת בני ישראל?
קריאה נכונה של המציאות, והבנה מעמיקה כיצד ראוי לשפוט אנשים אחרים, תשפוך אור על נימוקיו של נח, וּתְלַמֵּד אותנו כיצד לשפוט אחרים.
ויצא: בני אדם ומלאכים. מי מחפש את מי?
יעקב אבינו יוצא מהארץ ופוגש מלאכים. הזוהר מציין נקודה מעניינת: כשיעקב יצא מבאר שבע לכיוון חרן כתוב ש״ויפגע במקום״ - הוא היה צריך למצוא את תחנת העצירה שבה יישן ויחלום על מלאכים. לעומת זאת, בחזרתו מחרן לבאר שבע, 22 שנים מאוחר יותר, נאמר: ״ויפגעו בו מלאכי אלקים״ - המלאכים הם שהלכו אליו. אז, הם לא הופיעו בחלום, אלא בהקיץ. מה השתנה? מה גרם לכך שהמלאכים מתגלים אליו בהקיץ, והם אלו שמחפשים אותו?
וירא: מנהיג של כולם, אמור לדאוג לכ-ו-ל-ם. גם לחוטאים…
תולדות: ביטחון בהשם – על חשבון מי?
רבים מאיתנו מכירים את ההלכה שמצווה לענג את השבת, ואת ההבטחה שההוצאות על סעודות השבת אינן חלק מהתקציב השנתי שנגזר עלינו בראש השנה אלא בונוס שניתן מהשמים. אך יש בהלכה הזו פרט פחות מוכר: מצווה ללוות כספים, לפי הצורך, בשביל לענג את השבת. אך אדם שאין לו אפילו חפצים למשכן, עליו לא חלה המצווה להרבות בהוצאות שבת. לכאורה, הלוא הקב״ה אומר: ״לְווּ עלי ואני פורע!". מדוע אדם חסר כל לא ילווה כספים להוצאות...
חיי שרה: השגחה פרטית – האם חלה ממש על כל פרט קטן ביקום?
לך לך: מדוע כל כך קשה לקיים מצוות?
אם הקדוש-ברוך-הוא דורש מיהודי שמירה מלאה של תורה ומצוות – מדוע הוא מערים עליו קשיים רבים בדרך? האם המאמץ בחיים הוא מעמסה מיותרת או מסלול בטוח לסיפוק ואושר פנימי יותר? רעיון שמבאר את סוד העמל בעולם, וגם מעניק לנו טיפ: כשאנו משקיעים, אנו הופכים להיות ׳שותפים׳ של הבורא, ואז יכולים גם לחוות דעה על מה שמתרחש כאן…
ז׳ חשון: הדאגה שיהודי לא יירטב בגשם, חשובה יותר מהגשם עצמו
לאחר חגי תשרי מתחיל הסתיו, וכולם צריכים גשמים בשביל היבול בשדות. אך חכמינו החליטו לדחות את התפילה לגשמים בשבועיים, כדי לאפשר לאחרון העולים לרגל לחזור הביתה בלי להירטב. לכאורה, גשמים הם משאב חיוני ביותר, ואיך דוחים מצוות עשה של ״בקשת צרכיו״ בגלל הדאגה ליהודי שני? דיון מאלף שמגדיר עד כמה עמוקה אמורה להיות אהבת ישראל, ואיך אהבה זו משפיעה על האדם ומשנה את סולם העדיפות של צרכיו הבסיסיים ביותר.
וישלח: מסירות של אמא
יעקב אבינו קורא לבנו יוסף, ומבקש ממנו לקבור אותו במערת המכפלה. בהזדמנות זו הוא מסביר לו מדוע קבר את אימו רחל על אם הדרך, ולא הביא אותה למערת הקבורה המשפחתית: משום שכשיובלו לגלות בעתיד, הם יתפללו בדרך על קברה, והיא תעתיר בעדם.
וככלות הכול, איך יכול היה יעקב להקריב אותה עבור בני ישראל כאלף שנים מאוחר יותר?
וישב: האם פעולה בדרך הטבע מראה על חוסר ביטחון בה׳?
יוסף הצדיק הושלך לבית הסוהר על לא עוול בכפו, ושם הוא פוגש את שר המשקים ושר האופים. יוסף מנצל את ההזדמנות, ומבקש את עזרתם להיחלץ מהמאסר. אך כתוצאה מכך הוא נענש משמיים ונותר בכלא שנתיים נוספות. למה?! האם ניצול הזדמנויות מראה על חוסר באמונה?! השילוב הראוי בין התנהלות בדרך הטבע לבין ביטחון מוחלט בה’.
מקץ: האם מאסר הוא עונש מוסרי?
בתורה ישנם כמה סוגי עונשים, אך כלא אינו אחד מהם. מה שמסופר בתורה על אודות השלכת יוסף והשרים לכלא במצרים, היו חוקי מצריים, אך לא חוקי התורה. בתורה אין עונש מאסר.
ויגש: לתת את הנשמה ואת הלב – לכולם?
יוסף הצדיק ידוע בטוב לבו, אשר בשנות הרעב כשירדו יעקב ובניו למצרים, הנה ״ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו״. אך יחד עם זה הוא גם פרנס את כל מצרים - ערוות הארץ, ואפילו את כהני מצרים שמסמלים את תוקף הטומאה, גם אותם הוא פרנס.
אך מהיכן הוא למד לנהוג כך? מי לימד אותו שגם כשנתקלים באנשים שהם מסמלים את תוקף הקליפה, גם בהם צריך לנהוג בחסד ובכבוד? גם להם צריך לתת צ׳אנס, ולקוות שישנו את דרכם?
ויחי: אפליה בין אחים וכיבוד אב
יוסף מביא את שני בניו – מנשה ואפרים – להתברך מיעקב לפני מותו. יעקב מפתיע ושם את ידו הימנית על אפרים הצעיר, ואת ידו השמאלית על מנשה המבוגר. יוסף מזנק ומבקש מאביו לתקן את הטעות, ולשים את יד ימינו על ראש הבכור. מה הקפיץ כל-כך את יוסף? מה יקרה באם הבכור יקבל את הברכה ביד שמאל? מדוע הוא כל כך הזדעק?
שיחה על אפליה בין אחים, ועל כיבוד אב שהביא את יוסף לנשוך שפתיים במשך 17 שנה!