א. קטנתי
יעקב נושא תפילה נרגשת לבורא שיציל אותו מיד אחיו עשיו. הוא לא בא לקב”ה בתביעה: “הבטחת – תקיים!”, להיפך: הוא מתחיל בהכרזה – “קטונתי!”. הוא פונה מהקב”ה בהכנעה שיציל אותו ואת משפחתו (מקור 1).
ב. העולם שייך לצעירים?
התלמוד מביא אמרה שפירושה בתרגום לשפה מדוברת: כשהיינו קטנים קיבלנו כבוד של גדולים, וכעת כשאנו מבוגרים – מחשיבים אותנו לתינוקות, ומוצא מקור לכך בתורה (מקור 2). כשעם ישראל היה ‘קטן’, הקב”ה בעצמו הלך לפניהם (מקור 3), וכשהם גדלו – לאחר מתן תורה, הוא שלח איתם מלאך (מקור 4). הרבי מציין שיש מקרים שבהם צריך להיות “תינוקות” בשביל לקבל ׳גדולה׳. ה’צמח צדק’ מבאר שזה כמו שכתוב ״כי נער ישראל ואוהבהו״, שדווקא משום שהיהודים הם ״נער״ לכן הוא אוהב אותם יותר. בהמשך הוא מביא מדרש שממחיש את זה בפרוטרוט (מקור 5).
ג. ענווה וגאווה
גאווה דוחקת את רגלי השכינה (מקור 6). כאשר אדם מתנהג בגאווה, הקב”ה “אינו יכול” לדור עמו יחד (סיפור מרבי אברהם יהושע השיל מאַפּטָא שמתייחס לנקודה זו). לאידך, כאשר האדם מתנהג בענווה ושפלות, השכינה שורה עליו.
ד. קטנוּת וגדוּלה
גדלות בתורה ובמצוות מביאה גם חשיבות עצמית. קטנות וחוסר הישגים מאפשרת גם התבטלות עצמית, וזהו כלי לגילוי השכינה (מקור 7). ישנם דרגות שונות בביטול, משה: ביטול במציאות, אברהם: ביטול כאפר – דומם, ודוד המלך: ביטול כתולעת – חי. אך גם אנשים פשוטים, דווקא בגלל קטנותם ושפלותם, יכולים גם הם להגיע למעלת הביטול.
ה. ענווה גורמת הבנה בתורה
הביטול – ׳נפשי כעפר׳, פועל הבנה בתורה – ׳פתח ליבי בתורתך׳. ואכן ראינו זאת בבית הלל, שיצאה בת קול ממרום ואמרה, שבית הלל זכו שנקבעה הלכה כמותם משום ענוותנותם וביטולם (מקור 8). וזאת למרות שבית שמאי היו חריפים יותר (מקור 9).
ו. ענווה מביאה עומק בתפילה
בתפילת העמידה אנו מדברים ישירות עם הקב”ה, ולכן עלינו להיות בתכלית הביטול. לאדם ‘גדול’, המלא בחוכמה והישגים, קשה יותר להגיע לביטול. הוא צריך לעבוד קשה על כך. לאדם ‘קטן’ הרבה יותר קל להגיע למצב הנפשי של ביטול.
