(מאמר ד”ה אמר ר’ אושעיא תשל”ט)
א. פדיון שבויים בהיסטוריה היהודית
כאשר אברהם שמע שלוט בן-אחיו נלקח בשבי, הוא יצא לקרב כדי לשחרר אותו (מקור 1). כאשר הכנעני הצליח לקחת בשבי שפחה אחת(!), עם ישראל יצא למלחמה בשביל להחזירה הביתה (מקור 2), ומעשה ברבי יהושע שפדה ילד מבית האסורים במחיר גבוה, שהפך ברבות הימים לרבי ישמעאל בן אלישע (מקור 3).
ב. חשיבות המצווה
באחת מנבואות ירמיהו אומר לו ה׳, “אם בני ישראל ישאלו אותך להיכן נלך לאחר החורבן, תענה להם שכל אחד ואחד יצא אל צרותיו שלו: אשר למות – למות, ואשר לחרב – לחרב, ואשר לרעב – לרעב, ואשר לשבי – לשבי (מקור 4). רבי יוחנן לומד מסדר הפסוק בירמיהו, ששבי חמור יותר מכל השאר, משום שהנתון בשבי סובל גם ממות, מחרב ומרעב(מקור 5). הרמב”ם פוסק שמצוות פדיון שבוים קודמת לכל שאר המצוות (מקור 6), ובשולחן ערוך פוסק שכל רגע של איחור בפדיון שבוים, היא כמו שפיכת דמים (מקור 7).
ג. פעילות רוחנית למען השבויים
באחת מסעודות השבע ברכות בחתונת הרבי והרבנית, שהתקיימו כשנה וחצי לאחר יציאתם מרוסיה, אמר הרבי הריי”ץ: “לחיי התמימים ברוסיה… אין שנייה שאיני חושב עליהם והם עליי” (מקור 8). בהמשך אמר הרבי הריי”ץ מאמר חסידות בו הסביר כיצד ניתן לסייע לחסידים הנמצאים מאחורי מסך הברזל ברוסיה. חמישים שנה לאחר מכן, אמר הרבי מאמר חסידות המבוסס על המאמר שאמר חותנו הרבי הריי”ץ חמישים שנה קודם.
הרבי מתחיל עם ציטוט מהתלמוד ״צדקה עשה הקב״ה בישראל שפיזרן לבין האומות (מקור 9). הפירוש הפשוט הוא שה’ עשה חסד עם ישראל בכך שפיזרם בין אומות שונות, וכשהורגים אותם במקום אחד, הם ניצלים במקום שני. הרבי הקודם לימד בזה רובד עמוק יותר: צדקה עשה ה’ עִם עַם ישראל שפיזרם בין האומות, משום שכאשר במקום אחד הם נמצאים תחת שעבוד וקושי לקיים את המצוות – במקומות אחרים הם חופשיים לקיים את המצוות, וקיום המצוות שלהם נותן עידוד וכח ליהודים המשועבדים שיוכלו גם הם לקיים המצוות מוסיף הרבי נקודה חשובה: קיום המצוות של יהודים במדינות אחרות, לא רק שיעזור ויעודד את היהודים המשועבדים למסור את נפשם לקיים את המצוות, אלא אף יגרום לכך שבסופו של דבר השעבוד יפסק לגמרי והם יוכלו לקיים מצוות ללא קושי.
ד. שבויים נפשית
. שבוי זה לא רק אדם ששוביו אינם מאשרים לו לצאת, אלא גם אדם שהיצר שבה אותו. למשל, ששבוי בטרדותעסקיו.
כאשר יהודי אחר נוהג בצורה נכונה ומוודא שהוא עצמו אינו שבוי ליצרו, – עצם העובדה שהוא נוהג כך, עוזרת ליהודים המתקשים בכך ללמוד ממנו ולנהוג כמותו.
כפי שלכל דור יש את האתגר והניסיון המיוחד שלו, כך לכל אדם יש אתגר משלו. בדורו של מנשה, למשל, הניסיון הגדול ביותר היה התאווה לעבודה זרה. כשבימינו, אי אפשר להבין מה מרגש בלהשתחוות לאבן. כאשר אדם מקיים את המצוות שבהן הוא לא שבוי ולא קשה לו לקיימן, הוא תומך ביהודי שני שאצלו מגיעה מצווה זו בקשיים מרובים.
וזהו הפירוש השלישי ב”צדקה עשה הקב”ה בישראל שפיזרן לבין האומות”, שהקב”ה עשה עמנו חסד כאשר הוא פיזר את בני ישראל בין יצרי הרע שונים, כי לכל אחד ישנו אתגר אחר, ובכך אפשר ליהודי אחד לתמוך ביהודי שני באתגר שלו.
ה. תמיכה בין קהילות שונות ודורות שונים
השבי הנפשי הוא לא תמיד בידי ממשלה אנטישמית, או בידי היצר הרע. אלא יש גם שבי שנגזר מהמציאות לפי התורה. למשל: יש מצוות התלויות בארץ שאפשר לקיים רק בארץ ישראל, שיהודים הגרים מחוץ לארץ ישראל אינם יכולים לקיים אותם. אומר הרבי, שכאשר הקהילות בארץ ישראל מקיימים מצוות אלו, זה מועיל גם עבור הקהילות בחו״ל.
וזה גם בקשר לדורות שונים. קיום המצוות שקשורים לבית המקדש, על ידי היהודים שחיו בזמן הבית, מועילים גם לבני ישראל שחיים בזמן הגלות.
הוראה לחיים: כולנו מחוברים. כולנו חלק ממכלול מאוחד. מעשיי משפיעים עליך, ומעשיך משפיעים עליי. כאשר אני מקיים מצווה אני שולח אנרגיה חיובית (אלוקית!) ביקום, שכתוצאה ממנה מתמלא החלל שלך באנרגיה חיובית.
כאשר אנו מקיימים מצווה שהחטופים אינם יכולים לקיים, וכאשר אנו לומדים תורה שהם לא יכולים ללמוד – זה שולח להם אנרגיה וחיזוק. ראשית, זה מחזקם להיות חזקים ואופטימיים, שנית, זה גורם לכך שבקרוב מאוד יצאו מן המיצר למרחב.
באחת התקופות המאתגרות בדור האחרון, עורר הרבי שמצוות מזוזה עוזרת לביטחון עם ישראל בכל העולם, ולא רק למי שגר באותו בית (מקור 10).
