(משיחת שבת פרשת שמות ה’תשכ”ו)
א. חשוב טוב – יהיה טוב
בחב”ד ישנו פתגם “חשוב טוב – יהיה טוב” שנאמר על ידי “הצמח צדק” (מקור 1). הרבי מסביר שהמקור לכך הוא מספר הזוהר הקדוש, שאומר שמלמעלה נוהגים עם האדם באותו צורה שהוא נוהג בה (מקור 2).
ה”צמח צדק” סיפר במכתב, שכאשר הוא התפלל פעם תפילה בניגון של עצבות, סבו האדמו״ר הזקן סימן לו להימנע מכך, והסביר לו בשם רבו המגיד, שכפי המידה שאדם מראה מלמטה – מראין לו מלמעלה. (מקור 3). בהמשך המכתב, הצמח כותב עצות פרקטיות איך להימנע מפחד ומעצבות.
ב. המקור בתנ”ך
הרבי מביא מקור לרעיון הזה מהתורה: משה רבינו הורג מצרי שמתעלל ביהודי וטומנו בחול. למחרת אומר לו מישהו ברחוב: “הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי?” משה פחד וחשש שזה יגיע לאזני פרעה. ואכן זה קרה, ולפיכך ברח משה למדין (מקור 4).
שואל הרבי, מדוע חשוב לציין שמשה פחד? הרי מה שחשוב לסיפור הוא שזה נודע לפרעה, ולכן ברח משה! ומסביר: שאילולא משה לא היה ירא שילשינו אותו לפרעה, פרעה אכן לא היה שומע מכך, כי “חשוב טוב – יהיה טוב״. ולכן מדגישה התורה שמשה פחד, ובעקבות זאת זה אכן הגיע לאזני פרעה והוא היה צריך לברוח…
נאמר בתלמוד שלשון הרע הורגת שלושה: את המספר, את השומע ואת מי שמדברים עליו (מקור 5). נשאלת השאלה: במה חטא המדובר? וההסבר הוא: דיבור מבטא בגלוי מה שנמצא בהעלם. ולפיכך, כאשר מדברים באופן שלילי על הזולת – מביאים את הרע שבו לידי גילוי, ובכך מזיקים לו.
לומד מכך הרבי, שהבעיה אצל משה היתה כפולה – לא רק שהוא לא חשב טוב, הוא אף *אמר* זאת. וכיון שהוא אמר זאת, הרע אצל דתן ואבירם התגלה, והם אכן עשו זאת לפועל.
ג. ההוראה
הגם שישנם קשיים בקיום התורה והמצוות, האדם צריך “לחשוב טוב״ שיש לו כח לקיים אותם, ואזי אכן ״יהיה טוב” והוא יצליח.
מבואר במדרש, שאחד הדברים שבזכותם נגאלו אבותינו היה שלא שינו את שמם העברי – “ראובן ושמעון ירדו וראובן ושמעון עלו” (מקור 6). הרבי מבאר בעומק יותר, שמכיוון שמיד כאשר ׳ראובן ושמעון ירדו׳ – מיד בירידתם לגלות, הם כבר ידעו ש״ראובן ושמעון עלו׳ – שהם יצאו מהגלות הזאת, החשיבה החיובית היא זו שנתנה להם את הכח לשרוד את הגלות ולצאת לגאולה.
[וידאו: “חשוב טוב – יהיה טוב”].
ד. מלחמת יום הכיפורים
שלש ימים לאחר מלחמת יום הכיפורים הרבי ערך התוועדות. הרבי פתח בשאלה (מתוך בכי): מכיון שיהודים עומדים במלחמה – אם כן איזה מקום יש לערוך התוועדות? וענה: שהבעש”ט אמר על הפסוק “ה’ צלך”, שהקב”ה הוא כמו “צל” של יהודי: כשם שה”צל” עושה את אותן תנועות שעושה האדם, כך גם ה׳ מתנהג באותו צורה שהיהודי מתנהג. ולכן, כשאנו נהיה בשמחה, מלמעלה ישפיעו עלינו שמחה ונצחון במלחמה.
הוראות לחיים:
א. לחשוב טוב. כאשר אנו שמחים ומאירי פנים, הקב”ה משפיע באותה מידה.
ב. להיזהר מאוד לא לדבר בצורה שלילית על יהודי שני, משום שכאשר מדברים בצורה כזאת, פועלים שהמידה הרעה של אותו אדם תתגבר ותצא לפועל.
