משיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה’תשי”א
א. מילה דוחה שבת
בפרשתינו אנו לומדים על מצוות ברית מילה (מקור 1). הגמרא לומדת מלשון הפסוק, שברית מילה דוחה שבת (מקור 2).
גם קרבנות ציבור דוחים את השבת (מקור 3), משום שהם עבודה בבית מקדש וצורך הציבור, אך ברית מילה איננה בבית מקדש ואיננה צורך הציבור, ובכל זאת דוחה שבת.
ההלכה היא שאסור לאדם לחטוא בשביל לזכות את חברו במצווה (מקור 4). מדוע אם כן, אומרים למוהל לחלל שבת, בשביל לזכות את התינוק בברית מילה? ובפרט שהמוהל הוא בוגר וחייב במצוות, ואילו התינוק עדיין לא, ובסך הכל מדובר על דחיה ביום אחד!
ב. תהליך כניסת הנשמה
הרבי מצטט את האדמו״ר הזקן, שאמנם גמר כניסת הנפש הקדושה בגוף האדם הוא בגיל בר ובת מצווה, אך התהליך מתחיל כבר בברית המילה. ובשביל לפעול את כניסת הנפש הקדושה לתינוק, על המוהל ללכת במסירות נפש רוחנית, ולחלל שבת עבור זה.
בדומה לסיפור על האדמו”ר הזקן שבעיצומה של תפילת יום הכיפורים הלך לקצה העיר, הבעיר אש ובישל מרק עבור יולדת בודדה, בכדי להחיות את נפשה (מקור 5).
ג. פעולה אמיתית רק במסירות נפש
הפעולה של ברית המילה, לגלות בתינוק את הנפש האלוקית, יכולה להיעשות רק על ידי מוהל שמוכן למסור את נפשו בשביל זה. מוהל שיתחמק מלמול בשבת, גם ביום ראשון לא יכול למול, משום שמוהל שלא מוכן למסור את נפשו בשביל הנפש האלוקית, לא יכול לפעול בה להתגלות בכלל.
ההוראה מכך: כרוצים להשפיע על הזולת, צריכים לעשות זאת מתוך מסירות נפש, ואו אז מצליחים לפעול עליו.
