צו: נאצה או זעקה?

משיחות וא”ו תשרי ה’תשכ”ח
וא”ו תשרי, יום שמחת-תורה (וש”פ בראשית) ה’תשל”ה

א. המזבח
פרשתנו כולה סובבת סביב המזבח (מקור 1).

ב. סיפורה של נערה
בגמרא מתוארת סצנה שקרתה בשיא הכיבוש היווני את ארץ ישראל, ובה נערה יהודייה, רקעה בסנדלה על המזבח והתריסה כלפיו, שהוא מכלה את הקורבנות של בני ישראל ואיננו נחלץ לעזרתם בשעת צרה. בתגובה, משפחתה של מרים נענשה בצורה שהבליטה את המעשה שלה כמו אות קין. (מקור 2).
שואל הרבי איזו תועלת מצאו חז”ל בפרסום השם של אותה נערה חוטאת – מרים, והרי אפילו בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב (מקור 3).

ג. שבחן של ישראל
הרבי מציע היבט חיובי, שאזכור שמהּ של מרים נועד להחריג אותה מכלל העם היהודי, וללמדנו שלמרות הלחץ, הדיכוי ושטיפת המוח שעברו היהודים תחת השלטון היווני, שירד לחייהם באכזריות רבה בשלל גזרות אכזריות ומשפילות (מקור 4־5), רק נערה אחת הידרדרה עד כדי כך.

ד. על מי ראוי ללמד זכות?
אבל הרבי אינו מסתפק בכך, ורוצה למצא לימוד זכות על מרים עצמה. משום שהתורה אומרת שעל כל אחד אפשר ללמד זכות, וכאשר מלמדים זכות על מישהו מגלים בו את הטוב שבו.
הרבי מספר סיפור נפלא, שהביאו בפני האדמו״ר הזקן אדם שנכנסה בו ׳רוח הבל׳, ואדמו”ר הזקן דיבר בקשר להריגת הנביא זכריה, ומצא לימוד זכות כלפי הנאשמים בהריגתו (מקור 6־7), שזה הגיע מתוך כוונה טובה… ולאחר דברים אלו, יצאה הרוח מאותו אדם. הסביר אדמו״ר הזקן, ש׳רוח ההבל׳ הייתה משרש הורגי זכריה, ועל ידי הלימוד זכות, תוקנה הנשמה.
הרבי מסיק מכך, שצורת לימוד הזכות המהפכנית של אדמו”ר הזקן היא מעין פתיחת צינור שמאפשר לימוד זכות על כל אדם מישראל.

ה. לימוד זכות על הנערה
ואז הרבי מלמד זכות על מרים עצמה: מדובר בנערה שהגיעה לשפל המדרגה, המירה דתה, נישאה לאויב ומצטרפת לחיילי האויב בכיבוש בית המקדש. ובכל זאת, כאשר היא רואה את המזבח, מה שאיכפת לה באמת, הוא המצב הקשה של היהודים. ולכן היא צועקת כלפי המזבח: מדוע אינך עוזר ליהודים!
זה היה רגע של התנוצצות הנשמה האלוקית שבה. ואם על מרים נמצא לימוד זכות, על מי לא?…