א. גישה חדשה
בחיבורו הכביר, ספר התניא, מתאר אדמו”ר הזקן את המצב הפנימי של האדם כעימות בין שתי נפשות – הנפש האלוקית והנפש הבהמית. לא מדובר על עימות בין טוב לרע, אלא בתחרות בין המציאות בעולם והחיפוש אחר רוחניות (מקורות 1 ו-2).
ב. האידיאל: הבינוני
הדבר האידיאלי עבור בני אדם רגילים, הוא לאו דווקא להיות צדיק – מישהו שהופך את נשמתו הבהמית למשהו אלוקי, אלא להילחם באופן תמידי כדי לשמר את השליטה על המחשבה, הדיבור והמעשה, ולוודא שיישארו בשליטתה של הנפש האלוקית.
בניגוד לחיבורים רבים בתורת המוסר הטוענים שאדם צריך לשאוף למצב בו מעשיו נמצאים בהשתוות מוחלטת עם מהותו – דבר שכמעט אינו בהישג יד – אדמו”ר הזקן טוען שהאדם צריך לשאוף לשלוט בהתנהגותו; מטרה הרבה יותר ריאלית (מקורות 3 ו-4).
לפני שהנשמה נכנסת לגוף, היא הושבעה “תהי צדיק ואל תהי רשע”. מסביר אדמו”ר הזקן, שזהו ציווי לשאוף להיות בינוני (מקורות 5 ו-6). במקור 7 אומר הרבי שהשבועה הזו היא מלשון שובע, שבה ניתנו לאדם הכוחות להשיג זאת.
ג. קושיה עצומה
אבל מבט מעמיק יותר בתיאור הבינוני כפי שמסבירו אדמו”ר הזקן, מעמיד אותו לכאורה הרחק מטווח השגתנו. הבינוני הוא אדם שלעולם לא חוטא! האם זה באמת מעשי?
התשובה, מסביר הרבי, טמונה בהלכה מעניינת ברמב”ם.
בפרשתנו אנו לומדים על שבועה שבית הדין משביע במקרים מסוימים (מקור 8). הרמב”ם אומר שלפני השבועה, נאמר לנשבע שהשבועה היא על דעת הדיינים – בלי קשר לכוונתו האישית (מקור 9).
זה מתרץ את השאלה שלנו. לפני שהאדם נולד, הוא נשבע להיות צדיק, והשבועה היא לפי דעת בית הדין של מעלה. דהיינו, לפי ראות עיניו של הקב”ה. הוא זה שיודע את הקשיים האמיתיים שעומדים בפנינו, והוא זה שיודע שאנו רוצים לעשות את הדבר הנכון – גם בזמן בו אנו נכשלים ונופלים.
להיות בינוני זה נראה קשה, אבל רק מנקודת מבט אנושית. תן לקב”ה לשפוט אותך, ובינתיים, השתדל לעשות כמיטב יכולתך.
