משפטים: השומרים של העולם

(משיחת שבת פרשת בשלח ה׳תשמ״ז)

ארבעת השומרים
הפרשה דנה במעמדם של ארבעה סוגי שומרים: שומר חינם, שומר שכר, שואל ושוכר, והרמב”ם מסכם את הדין של כל אחד מהם (מקורות 1-5).

השומרים של העולם

הרבי מסביר, שה׳ בחר בבני האדם להיות השומרים של עולמו, כמו שכתוב “לעבדה ולשמרה” (מקור 6), וגם בשמירה זו יש ארבעה סוגים. שומר חינם – עובד את ה׳ שלא על מנת לקבל פרס, כפי שמתאר הרמב”ם, את מי שעובד את אלוקים מאהבה וללא מניע אישי (מקור 7). שומר שכר – אדם שהעיקר בעיניו הוא עבודת ה׳, אך הוא מצפה גם לגמול, שוכר – אדם שמעמיד את התגמול בראש מעייניו אך מוכן גם לעשות מצוות תמורת זה. שואל – שרוצה רק לקבל מה׳, ולא רוצה לתת תמורת זה מאומה. 

תביעתו של השואל מובנת על פי מאמר המשנה, שליהודי מגיע ‘תשלום’ בדמות צרכיו הגשמיים, מעצם העובדה שהוא בן אברהם יצחק ויעקב (מקור 8).

נוכחות הבעלים

התורה אומרת חריג מעניין לדין השומרים, שבמקרה שהבעלים נכחו באותו זמן עם השומר, או אז הוא פטור (מקורות 9-10). ספר החינוך נותן לכך הסבר, שמכיון שהבעלים היו במקום, הציפיה היא שהוא ישמור על שלו. (מקור 11).

הרבי מסביר ברשימה, שה׳ משאיל לנו את הנשמה שלנו, ועל האדם להחזיר את הנשמה טהורה כפי שהוא קיבל אותה, ושום תירוץ לא יתקבל, גם לא אונס. מה העצה לכך? שאנו נדאג שזה יהיה בגדר של ׳שאלה בבעלים׳. כלומר, ש’ננכיח’ את הקב”ה בחיינו, על ידי התפילה, ואז האחריות נשארת עליו.

אבל יש סייג לפטור עקב נוכחות הבעלים, והוא: שהבקשה מהבעלים לעזור לשומר היתה מתחילת זמן השאילה, ולא לאחריה. כך גם ברוחניות, התפילה צריכה להיות מיד בבוקר לפי כל שאר העיסוקים.