משפטים: כשהשכל מבין, אבל עדיין מתבלבל

משיחת שבת פרשת משפטים, ה’תשל”ד

א. מתי אמרו בני ישראל “נעשה ונשמע”?

לאחר עשרת הדיברות שקראנו בפרשת יתרו, פרשתנו פותחת ברשימת חוקים חברתיים (“משפטים”) המובנים בשכל האנושי (מקור 1). לאחר כמאה פסוקים, התורה חוזרת לתאר שוב את ההכנות למתן תורה ואת הצהרת עם ישראל “נעשה ונשמע”, אירועים שהתרחשו כרונולוגית לפני מתן תורה (מקורות 2-4).

נשאלת השאלה: אמנם “אין מוקדם ומאוחר בתורה”, אך מהי הסיבה לכך שהתורה בחרה לכתוב זאת דווקא כאן, במיקום מאוחר יותר?

ב. מדוע מצווה התורה על דינים המובנים מאליהם?

המצוות נחלקות לשלוש קטגוריות: חוקים (מעל השכל), עדות (זכר לאירועים, מובנים בשכל) ומשפטים (מצוות שכליות).

אף שהשכל האנושי מחייב את ה”משפטים”, התורה מדגישה ש”אף אלו מסיני”. הסיבה לכך היא שהשכל לבדו אינו יציב דיו כדי להבטיח התנהגות מוסרית עקבית במבחן המציאות.

ג. המוסר המשוחד

השכל האנושי חשוף ל”שוחד” – נטיות אישיות, אינטרסים, רדיפת כבוד ונוחות. התורה קובעת כי “השוחד יעוור עיני חכמים”.

הדוגמה ההיסטורית: גרמניה השתמשה בשכל ובידע שלה כדי לבצע מעשים אכזריים חסרי תקדים בעם היהודי. ובכל זאת, שנים ספורות לאחר המלחמה – לצד קיום קשרים כלכליים לצורך רכישת נשק (שעל זה יש הסבר שזהו פיקוח נפש) – נשלחו נציגים להשתתף באולימפיאדה על אדמת גרמניה. איך זה ייתכן? (מקור 5).

בתחילה טענו כולם שזוהי אותה אומה וחובה לזכור ולא לשכוח את שעוללו, ולפתע השתנתה המנגינה והחלו לטעון שזוהי “אומה אחרת” (ההפרדה המלאכותית בין “גרמניה” ל”גרמניה הנאצית”).

מנין זה נובע? מהשוחד שבקבלת התקציבים ומהצורך בתחושת כבוד דרך דמיון לגויים. זוהי הוכחה עד כמה המוסר יכול להיות גמיש ומתפתל בשל נגיעות אישיות.

ד. שכל המושתת על אמונה

ההוראה מפרשת משפטים היא כפולה:

•       גם במצוות הגיוניות עלינו לפעול מתוך קבלת עול אלוקית שאינה תלויה בשיקול דעת אישי – “אף אלו מסיני”. זהו העוגן המבטיח שהמוסר לא יתעקם.
•       מצד שני, חובה להשתמש בשכל כדי להבין ולהעמיק בתורה (“משפטים”). לשם מה נברא השכל, אם לא כדי להבין את חכמת התורה?

כאן אנו מגיעים לביאור השאלה – מדוע  “נעשה ונשמע” נכתב בתורה לאחר פרשת משפטים? כדי ללמדנו שגם בתוך ה”משפטים” השכליים, עלינו להקדים תמיד את ה”נעשה” ל”נשמע”.