חג השבועות: נשים שהתוו דרך

משיחת יום ב’ דחג השבועות, ה’תשל”א
ומשיחת ש”פ נשא, י”ב סיון, ה’תשל”א

א.     רות – הגיורת הראשונה

אלימלך ונעמי ובניהם, עוזבים את ארץ ישראל בעקבות רעב שהתפתח ועוברים למואב. לאחר מות אלימלך, נישאו הבנים לנשים נוכריות – ערפה ורות. בהמשך הבנים מתים ונעמי נותרת לבדה עם כלותיה בארץ נוכרייה.

נעמי מחליטה לשוב לארץ ישראל ומעודדת את כלותיה לשוב לבית משפחותיהן. ערפה נפרדת ממנה, אך רות בוחרת לדבוק בנעמי ומתגיירת, והן חוזרות לבית לחם. (מקור 1).

ב.     מה מפריע לרש”י?

רות מפצירה בנעמי כי היא מעוניינת להצטרף אל העם היהודי. רש”י מתעכב על מילותיה של רות ומפרש שביניהן התקיים דו-שיח אודות דינים ואיסורים בתורה אותם מציגה נעמי, ורות מקבלת על עצמה את הדברים:

נעמי אומרת: “אסור לצאת מתחום שבת”, ורות עונה: “אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ”.

נעמי: “אסור לאישה להתייחד עם גבר שאינו בעלה”. רות: “וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין”.

נעמי: “עם ישראל מובדל מכל העמים בכך שמקיים תרי”ג מצוות”. רות: “עַמֵּךְ עַמִּי”.

נעמי: “ליהודים נאסר לעבוד עבודה זרה”. רות: “וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי”.  (מקור 2).

שואל הרבי: ראשית, מה חסר במשמעות הפשוטה של הפסוק? לכאורה הוא מובן לחלוטין כפשוטו – הבעת נאמנות לעם היהודי, ומדוע בוחר רש”י להכניס כאן שיחה הלכתית מפורטת?

כמו״כ: א. מה פתאום תחום שבת, הוא הנושא הראשון שנעמי מזכירה לכלתה המתגיירת, אפילו לפני איסור יסודי כעבודה זרה? 

ב. מה מכריח את רש”י לפרש ש”באשר תליני” עוסק באיסור ייחוד? 

ג. מה ההכרח ש”עמך עמי” מתייחס למחויבות לקיום תרי”ג מצוות ולא פשוט לבחירתה של רות להצטרף לעם היהודי? 

ד. אם רות קיבלה על עצמה את תרי”ג מצוות, זה בוודאי כולל את עבודה זרה.  מדוע אם כן נעמי נדרשת ללמדה על איסור עבודה זרה מיד לאחר מכן? ובכלל, הרי גם בהיותה גויה, היא אסורה בעבודה זרה!

הביאור

הפסוק בו אנו עוסקים נראה במבט ראשון מיותר לגמרי. נעמי כבר אמרה קודם שהיא רוצה להתגייר, והדפה את הניסיונות של נעמי לשכנע אותה לחזור לבית אביה.  מדוע אם כן היא צריכה שוב לומר, את כל ההוספה, אל אשר תלכי אלך , וכו׳,  ומדוע זה מובא במגילה!

הקושי הזה מביא את רש”י לפרש שבדבריה הייתה הבעת הסכמה על הדינים שנעמי מסרה לה בעניין הגיור. כעת נבין מדוע בחרה נעמי דווקא בדינים אלו, ומה סדר הצגתם בפני רות:

תחום שבת: נעמי פתחה באיסור תחום שבת מאחר שהן היו בעיצומה של הליכה לארץ, וזה היה יום-טוב או ערב החג, והנושא היה רלוונטי לאותה השעה.

איסור ייחוד: כיוון שהן נמצאות בדרכים, סביר שיידרשו ללון בדרך. לכן נעמי מזהירה את רות שעל יהודייה לדעת כי חל איסור ייחוד עם גבר זר. 

תרי”ג מצוות: לאחר שהציגה את הדינים המעשים והמיידיים, נעמי מרחיבה את היריעה ומציינת כי עם ישראל שונה מכל העמים בכך שמקיים תרי”ג מצוות, בניגוד לבני נח המחויבים בשבע מצוות בלבד.

איסור עבודת כוכבים: בני נח מצווים על איסור עבודה זרה, אך ‘שיתוף’ אינו נאסר עליהם. נעמי מדגישה בפני רות כי כעת, לאחר שקיבלה תרי”ג מצוות, “אסור לנו” עבודה זרה, ברגעים אלו את מתחייבת באיסור חמור יותר, הבלעדי לעם ישראל – שיתוף.

ג.      מהו הנושא הדחוף

הרבי לומד מכך, את הסדר הנכון בתהליך גיור: לא מתחילים בלימוד כללי של כל תרי”ג מצוות, או נושאים עמוקים ביהדות, אלא שואלים את הגר תחילה על עניינים שנוגעים תיכף ומיד, כמו שמירת תחום שבת אף שזה רק מדרבנן. התורה מלמדת שההדגשה צריכה להיות קודם כל על קיום מעשי מיידי. רק לאחר מכן, עוסקים בעניינים הכלליים והעמוקים יותר של המצוות.

ד.     שלמה המלך ובת פרעה (חלק אופציונלי)

כפי שנעמי לא שינתה את ההלכה, גם לא בשביל הכלות שלה, הענין חוזר על עצמו גם אצל הנין שלה – שלמה המלך. כששלמה נעשה למלך, הוא נשא נסיכות ממדינות שונות, כחלק מבריתות מדיניות, ביניהן את בת פרעה (מקור 5). חכמים ביקרו אותו בחריפות, שכן התורה אוסרת על המלך להרבות בנשים. המדרש מספר על שיח שנערך בשמים עקב כך, ובו אומר הקב״ה ״יאבד שלמה ואלף כמותו, ולא אשנה קוץ מהתורה״. (מקור 6). 

הרבי מחדד שהגם שמטרתו של שלמה הייתה למנוע מלחמה, ולהבטיח שלום בגבולות הארץ, בכל זאת, היה אסור עליו לעבור על איסור התורה בשביל זה.

ובנוסף לכך, מדברים כאלו יוצאים לבסוף רק דברים רעים. כפי שאכן קרה בנישואין אלו, שבת פרעה גרמה לכך ששלמה ישן עד מאוחר באותו לילה, ועקב זאת התעכבה עבודת המקדש ארבע שעות. וכן המדרש אומר שעקב נישואין אלו, נולד הפוטנציאל של רומי, שתחריב לבסוף את בית המקדש.  (מקור 7).