משיחת ט”ו בשבט תשל”ה – לקוטי שיחות חלק ט”ז, יתרו ב
א. הקמת מערכת משפטית
יתרו מגיע לבקר את חתנו משה, ומגלה בעיה: משה שופט בעצמו את כל העם. הוא מזהיר שבדרך הזו הוא יקרוס מהעומס וגם העם ייפגע מכך ומציע להקים מערכת משפט היררכית. משה מסכים לרעיון (מקור 1).
שואל הרבי: האם משה לא הבין בעצמו שהשיטה הנוכחית בעייתית? מדוע הוא לא יזם בעצמו את השינוי והמתין לעצת ליתרו? מאידך, אם משה סבר שזו השיטה הנכונה, מדוע נוצר חשש אצל יתרו שהשיטה לא תצליח?
אירוע דומה התרחש במתן תורה. לאחר שבני ישראל שומעים שתי דברות ישירות מה’ ויוצאת נשמת, הם חוששים מהבאות ומבקשים ממשה שה׳ ידבר אליו, והוא יעביר להם את הדברים. משה מתאכזב מאד מכך שהם לא רצו לשמוע ישירות מפי ה׳, אך ה’ קיבל זאת באור חיובי (מקור 2). גם כאן נשאלת השאלה, היתכן שמשה טועה כל כך בהערכתו את דרגתם הרוחנית של בני ישראל, שהם ראויים לשמוע ‘מפי הגבורה’? בו בזמן, שה׳ מקבל את טענתם שעליהם לשמוע זאת מפי משה!
ב. משה “מרומם” את בני ישראל
הביאור הוא, שכאשר משה נמצא יחד עם בני ישראל, הוא מרומם אותם לרמתו שלו, וכך הם מסוגלים להאזין ישירות לקול ה’. וכמו כן, כאשר היה עליו ללמד את התורה לבני ישראל ולשפוט אותם, משה סבר שעליו לעשות זאת באופן אישי, משום שכשהם לומדים ממנו תורה, הם מקבלים אותה ממי שבעצמו שמע זאת מפי הגבורה באופן של ראיה, והוא ירומם גם אותם ללמוד בצורה כזאת. וכן כאשר הוא אישית שופט אותם בדין, הוא מרומם אותם מכל הבעיות והמחלוקות שלהם.
אולם בני ישראל טענו שהם מעוניינים לקלוט את התורה בצורה פנימית באמצעות הכלים והכוחות שלהם, ולא בזכות הקירבה והעזרה ממשה, ועל כך הסכים ה’.
ג. הכנה לעתיד
יתרו טען שהוא רואה את עם ישראל, גם כשהם לא במחיצת משה, וחשב שהם רחוקים מדרגת משה, ולא יוכלו להתעלות לרמה שהוא מצפה מהם.
ה׳ קיבל את עצת יתרו, מפני שהיה צורך לוודא שגם לאחר הכניסה לארץ, כאשר משה איננו והוא לא יכול לרומם אותם בנוכחותו, יוכלו בני ישראל להמשיך ללמוד תורה מפי גדולי הדור בזכות עצמם ובאמצעות הכוחות האישיים שלהם, ולכן ציווה על משה למנות שופטים נוספים.
