משיחת ש”פ שמות, מבה”ח שבט, ערב כ”ד טבת, ה’תשל”ו,
משיחת ש”פ תשא, שושן-פורים קטן,
ומשיחת י״א ניסן ה׳תשל״ו.
א. המבחן הגדול
אליהו הנביא יוזם עימות פומבי בינו לבין כוהני ה’בעל’ כדי להכריע אחת ולתמיד בשאלה מי צודק ומיהו האלוקים האמיתי. בסופו של יום דרמטי ועוצר נשימה יורדת אש מן השמים רק על הקורבן של אליהו ועם ישראל חוזר בתשובה (מקור 1).
חז”ל מספרים אנקדוטה מעניינת, לפיה השור שנלקח כדי לעלות על מזבח הבעל נעמד על מקומו וסרב להיות קורבן לאליל. הוא השתכנע רק אחרי שאליהו הסביר לו שהוא גורם לקידוש השם בדיוק כמו הפר שיוקרב לאלוקים (מקור 2). נביאי הבעל תכננו לרמות את הצופים ולהבעיר אש על־ידי אדם שהוסתר מתחת למזבח חלול, אך הנס התרחש, ונחש הכיש אותו (מקור 3).
ב. מי מקדש את השם?
הרבי מסביר שהפר הסרבן זו גם תופעה אנושית, שבה אדם מתחמק מעשייה חיונית שאיננה לפי כבודו, או שהיא כרוכה ביציאה מתחומי הקדושה, שבתוכם הוא מרגיש הנאה ומימוש עצמי, וההוראה של אליהו היא, שההיפך הוא הנכון. (סיפורו של ר’ יוסף בעל עגלה – הגאון שנשלח להיות עגלון כדי להחזיר יהודי בתשובה).
ג. עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים
הקריאה של אליהו הנביא לעם ישראל תמוהה. במקום שיבקש מהם הכרעה כלשהי, שיבקש מהם לעבוד את ה’! אלא, הפוסח על שני הסעיפים גרוע ממי שבוחר לעבוד לאליל, משלוש סיבות: יקשה עליו לחזור בתשובה, משום שהוא תמיד משכנע את עצמו שהוא גם האמין בה׳, הוא מושחת יותר מהעובד אלילים, משום שהוא יודע שה׳ הוא אלקים, ובכל זאת ממיר זאת בשביל בצע כסף, וגם ההשפעה השלילית שלו על הסביבה גדולה יותר, משום שהוא עדיין נחשב בתוך המחנה.
בגמרא נאמר שהיצר הרע של עבודה זרה נכחד מן העולם (מקור 4), אך ה׳פוסח על שתי הסעיפים׳ – הנטייה האנושית לרצות גם וגם בלי להתחייב, חיה ובועטת. ישנם אנשים מאמינים, שמוכנים להקפיא למספר שבועות את המחויבות שלהם לערכים ולתורה, בשביל כבוד, כסף ומעמד חברתי.
יחידות – ׳בלי פשרות׳
ד. איך הוא לקח סיכון?
יש עוד עניין אחד בלתי פתור בסיפור עם אליהו בהר הכרמל. לאחר מעשה זו הייתה הצלחה כבירה, אבל כיצד הוא לקח את הסיכון, שבתגובה לאמירה שלו ‘בחרו לכם דרך’ הם יבחרו בעבודה זרה? אלא שהוא ידע שכאשר יצמידו את היהודי לקיר – הוא בוודאי יבחר באלוקים.
יחידות – אליהו הנביא לא לקח סיכון
