כי תשא: שבירת הלוחות – הישג?

כ

השיעור לפרשת כי תשא נתרם
לע”נ הרה”ח הרה”ת ר’ גרשון מענדל בן ר’ חיים מאיר ע”ה, ולזכות זוגתו תבלחט”א מרת בתי’ תחי’ גרליק, שלוחי כ”ק אדמו”ר למדינת אטלי’.

על ידי נכדיהם הרב שמואל וחי’ מושקא גרינברג ומשפחתם שי’ וויציטה, קנזס

כשהתורה מספידה את משה רבינו, היא מזכירה את שבירת לוחות הברית בתור השבח הגדול ביותר שלו. היתכן?

האם שבירת הלוחות הינה הישג גדול יותר מקבלת הלוחות? 

על התיבות “לעיני כל ישראל” שבסיום פ׳ ברכה, סיום התורה כולה – מפרש רש״י: “שנשאו לבו לשבור את הלוחות לעיניהם, שנאמר1 ואשברם לעיניכם, והסכימה דעת הקב״ה לדעתו, שנאמר2 אשר שברת, יישר כחך ששברת“. 

ולכאורה, תמוה ביותר: 

תוכן הכתובים הוא — גודל מעלת משה רבינו: “ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים”, “לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה׳ לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו”, “ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל”. 

ולכאורה, הפירוש ש״לעיני כל ישראל” קאי על שבירת הלוחות (“שנשאו לבו לשבור את הלוחות לעיניהם כו׳”) הוא היפך פשטות הכתובים שתוכנם גודל הפלאת מעלת משה: 

גם לאחרי ש״הסכימה דעת הקב״ה לדעתו . . יישר כחך ששברת”, הרי, שבחו של משה הוא — ש״הסכימה דעת הקב״ה לדעתו . . יישר כחך”, ולא בעצם הענין דשבירת הלוחות! 

ואם כן, מדוע מפרש רש״י ב״פשוטו של מקרא” ש״לעיני כל ישראל” קאי על שבירת הלוחות — מצד פשוטו של מקרא מסתבר יותר לפרש כשאר פשטני המקרא7ש״לעיני כל ישראל” אינו ענין בפני עצמו, אלא, קאי על “היד החזקה” ו״המורא הגדול” ש״הכין אותם ובעבורו נעשו לעיני כל ישראל”?! 

ובפרט שענין זה (“לעיני כל ישראל”) נאמר לאחרי כמה וכמה מעלות גדולות ונפלאות דמשה רבינו, 

— “אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים”, “שהי׳ לבו גס בו ומדבר אליו בכל עת שירצה״8; ״לכל האותות והמופתים . . בארץ מצרים״; “ולכל היד החזקה”, ״שקיבל את התורה בלוחות בידיו״9; “ולכל המורא הגדול”, “נסים וגבורות שבמדבר הגדול והנורא״8 — 

הרי, לא יתכן, לכאורה, שהמעלה הגדולה ביותר (שלכן נימנית בסיום הענין) היא — “שנשאו לבו לשבור את הלוחות”, כלומר, לא זו בלבד שבשבירת הלוחות יש מעלה כו׳, אלא עוד זאת, שמעלה זו גדולה יותר מ״המורא הגדול”, נסים וגבורות שנעשו במשך מ׳ שנה שהיו ישראל במדבר, 

ויתירה מזה — מעלה גדולה יותר מ״היד החזקה”, “שקיבל את התורה בלוחות בידיו״, היינו, שמעלת שבירת הלוחות גדולה יותר ממעלת קבלת הלוחות — דבר הכי תמוה ומופרך?! 

משה הכיר במטרתה העיקרית של התורה 

ויובן על פי פירוש רש״י לפני זה בביאור הטעם דשבירת הלוחות …  

על הפסוק10 ״פסל לך״ — מפרש רש״י: “משל למלך שהלך למדינת הים והניח ארוסתו עם השפחות, מתוך קלקול השפחות יצא עלי׳ שם רע, עמד שושבינה וקרע כתובתה, אמר, אם יאמר המלך להורגה, אומר לו, עדיין אינה אשתך . . המלך זה הקב״ה, השפחות אלו ערב רב, והשושבין זה משה, ארוסתו של הקב״ה אלו ישראל”... 

על פי זה יש לבאר את שבחו של משה בשבירת הלוחות — “שנשאו לבו לשבור את הלוחות . . אשר שברת, יישר כחך ששברת”. ובהקדמה: 

לכאורה, גם לאחרי הסבר המשל הנ״ל — עדיין אינו מובן כיצד הי׳ משה רבינו יכול לשבור את הלוחות: 

בלוחות — ישנם כל עניני התורה כולה11, ובתכלית השלימות, .. ובזה גופא — לוחות ראשונות שהיו “מעשה אלקים״12 (דלא כלוחות אחרונות שנאמר בהם “פסל לך גו‘”, על ידי משה רבינו, ורק הכתב הי׳ של הקב״ה, “מכתב אלקים“), לוחות שנעשו על ידי עצמותו ומהותו ית׳ בכבודו ובעצמו.. 

ופשיטא, שמשה רבינו, מקבל התורה, שכל מציאותו היא תורה .. שידיעתו והשגתו בתורה היתה בתכלית השלימות  .. בוודאי ידע להעריך את גודל מעלת התורה, ועל אחת כמה וכמה לוחות ראשונות, בתכלית השלימות שאין למעלה מזה. 

ואם כן, נשאלת השאלה: הן אמת שצריכים להגן על ישראל, אבל אף על פי כן, סוף כל סוף, כיצד יכול משה רבינו לשבור את הלוחות הראשונות שנעשו (וניתנו לו) על ידי עצמותו ומהותו ית׳ בכבודו ובעצמו?! 

והמענה לזה — על פי האמור לעיל — ש״ישראל קדמו”: 

כאן ועד הסוף, נאמרו הדברים בקול חנוק מבכי, כשמידי פעם נקטע הדיבור בבכיות.) 

כל מעלתה וחשיבותה של התורה, החל מלוחות הראשונות, היא — בשביל ישראל, “צו את בני ישראל דבר אל בני ישראל“. ולכן, כשיצא שם רע כו… ויש מקום לחשש שמא יפגע הדבר בישראל חס ושלום… — לא מהסס משה רבינו לרגע… ואינו מתייעץ עם אף אחד, גם לא עם הקדוש-ברוך-הוא… כביכול, ושובר את הלוחות… לוחות שנעשו על ידי מהותו ועצמותו ית׳ בכבודו ובעצמו… דמכיון שכל מעלתה וחשיבותה של התורה היא כדי לגלות את מעלתם העצמית של ישראל, הרי, במקרה שיכול לבוא מזה ההיפך חס ושלום… ויש צורך לבחור בתורה או בישראל — אין מקום לספק בדבר, ולכן, עומד משה רבינו ושובר את הלוחות (תורה)… כדי להציל את ישראל!… 

ולא עוד, אלא ששבירת הלוחות היא אפילו כדי להציל חלק קטן מעם ישראל, הנמצא במצב ירוד ביותר, שנכשל בחטא העגל: 

כל המושג ד״יצא עלי׳ שם רע״ — שייך רק במלך בשר ודם, שיכול לטעות וכו‘, מה שאין כן אצל הקב״ה13 — הרי יודע מלכתחילה “שלא הי׳ הקלקול אלא מן השפחות”, “ערב רב”, כאמרו למשה רבינו “לך רד כי שחת עמך״14, “ערב רב שקבלת כו׳״15. וגם משה רבינו, בהיותו “רועה ישראל”, ידע והכיר במעלתן של ישראל, שאינם שייכים לחטא העגל. ואפילו אותם המעטים מישראל שנכשלו כו׳ – הרי זה אך ורק בגלל “קלקול השפחות”, ה”ערב רב”. 

ונמצא, שאין כאן חשש סכנה לכלל ישראל ח״ו. כי אם, לחלק קטן מישראל שנכשלו בחטא העגל. 

ואף על פי כן, גם כדי להגן על חלק קטן מישראל שנכשלו בחטא העגל (שלאחרי קבלת העונש ישובו למעלתם כו׳) — לא מהסס משה רבינו לשבור את הלוחות הראשונות!… 

שבירת הלוחות מבטאת את גודל האהבת ישראל של משה 

ונמצא, שבשבירת הלוחות מודגש שבחו של משה רבינו, ואדרבה – שבח הכי גדול: 

לאחרי שהתורה מונה כמה וכמה מעלות גדולות ונפלאות דמשה רבינו [דיבורו של הקב״ה “פנים אל פנים”, אותות ומופתים דיציאת מצרים, קבלת התורה, ונסים וגבורות שנעשו במשך ארבעים שנה שהיו במדבר…] — מוסיפה התורה ומסיימת במעלה הגדולה ביותר: “לעיני כל ישראל”, “שנשאו לבו לשבור את הלוחות״, מעלה גדולה יותר מכל המעלות שלפני זה (כולל — קבלת הלוחות, “היד החזקה”), 

שכן, המעלה הכי גדולה של משה רבינו, רועה נאמן של ישראל, “רעיא מהימנא“, היא — שכדי להגן על ישראל, צאן מרעיתו, אפילו על חלק קטן מהם שנכשלו בענין הכי חמור כו, מפקיר את כל מציאותו (לוחות, תורה)… שהרי התורה (לוחות) היא היא עצם מציאותו של משה, ולא עוד, אלא שאינו מהסס לרגע… לשבור את הלוחות שנעשו על ידי מהותו ועצמותו ית׳ בכבודו ובעצמו… כדי להגן, כאמור, אפילו על אלו שנכשלו בחטא העגל! 

וזוהי מעלתו האמיתית של רועה ישראל — שמכיר ומרגיש את מעלתן העצמית של ישראל שלמעלה מהתורה (“ישראל קדמו”), שלכן, שובר את הלוחות כדי להגן על ישראל.

ומעלה זו גדולה יותר מכל שאר המעלות — שכן, כל שאר המעלות קשורים עם עניינים שניתנו לו מלמעלה, אשר, ביחס אליהן מרגיש משה רבינו שאילו ניתנו למישהו אחר, יתכן שהי׳ עושה יותר טוב ממנו, כדברי רבינו הזקן16 בביאור הכתוב17 “והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה״, מה שאין כן מעלתו בשבירת הלוחות — אין זה ענין שניתן לו מלמעלה, כי אם, חידוש שלו, “הסכימה דעת הקב״ה לדעתו”, מצד מעלתם של ישראל שלמעלה מהתורה. 

בשבירת הלוחות כדי להגן על ישראל, מתבטאת גודל מעלתו של משה רבינו באהבת ישראל  ״משה רבינו אוהב ישראל הי׳״18  שלא היסס לרגע, ושבר את הלוחות הראשונות, כדי להגן על ישראל.  

ופעולה זו עשאה משה רבינו “לעיני כל ישראל“, “שנאמר ואשברם לעיניכם״ — כדי להראות לכל ישראל עד כמה צריך להיות הענין דאהבת ישראל… ועל ידי זה, לנטוע בלבם של כל ישראל עד סוף כל הדורות רגש של אהבת ישראל בתכלית השלימות! 

משיחת ליל שמחת תורה ה׳תשמ״ז, בלתי מוגה 

(תורת מנחם תשמ״ז ח״א, עמוד 351) 

עזרי הוראה

לפרסום רעיונות, הארות וסיפורים בנושא, אנא שלחו אותם כאן למטה

החשבון שלי

ברוכים הבאים אורח (כניסה)

חיפוש

תגיות