משיחת שבת פרשת שלח, ה׳תשל״ב
א. מהו הקטע החשוב בפרשתנו?
בפרשתנו מופיעים כמה נושאים ואירועים מרכזיים. תחילה מסופר סיפור המרגלים, בהמשך סיפור המעפילים (מקור 1) מצוות הפרשת חלה (מקור 2), דיני עבודה זרה ועונשה (מקור 3), ומצוות ציצית (מקור 4).
שואל הרבי: שם הפרשה אמור לבטא את תוכנה העיקרי. אם כן, מדוע הפרשה מנציחה את סיפור המרגלים שאין בה מצווה השייכת לדורות, ולא את אחת המצוות שנוהגות לדורות כמו ציצית?
ב. חטא המרגלים
נחזור לסיפור המרגלים. משה מטיל עליהם משימה לתור את הארץ ולדווח האם העם בה חזק או חלש, כיצד נראות הערים ומה טיב הארץ (מקור 5). הם שבים ומדווחים כי הארץ אכן טובה אך תושביה חזקים והערים מבוצרות, ומסיקים: “לא נוכל לעלות” (מקורות 6-7).
שואל הרבי: לכאורה, המרגלים רק מסרו את העובדות שהתבקשו לבדוק. אם כן, מה היה החטא החמור שבגללו נענשו הם וכל דור המדבר?
מסביר הרבי: מטרת השליחות הייתה לברר כיצד לכבוש את הארץ בדרך הטבע, אולם עצם הכניסה והצלחת הכיבוש לא היה מוטל בספק, שכן כך ה’ ציווה והבטיח את הצלחתם. חטאם של המרגלים היה בכך שלא הסתפקו בתיאור המציאות אלא הסיקו ממנה מסקנה: “לא נוכל לעלות”. הם בחנו את הדברים רק לפי מגבלות הטבע, והתעלמו מהבטחת ה’.
מכאן עולה הוראה חשובה לחיים: היסוד הראשון בקיום המצוות הוא ההכרה שכאשר הקב”ה מצווה את האדם, הוא גם מעניק לו את הכוחות לבצעו. הוא אינו דורש מן האדם דבר שאינו מסוגל לעשות. לאחר שישנה ודאות זו, יש לברר כיצד ניתן לקיים את רצון ה’ בצורה הטובה ביותר בתוך גדרי הטבע והמציאות.
ג. התבוננות מוקדמת
לפני שבני ישראל נכנסו לארץ, הם שלחו מרגלים ״לתור את הארץ״. יש כאן הוראה נוספת רוחנית בעבודת האדם:
לפני כל מצווה על האדם להתבונן בתוכן הכללי המשותף לכל המצוות: שהוא עומד לקיים את רצון ה’, ועל ידי כך הוא מתקדש ומתאחד עם הקב”ה (מקור 8). כך גם לפני לימוד תורה מברכים שהקב”ה נתן לנו את תורתו, ושהוא נותנה לנו בכל יום מחדש. לפני כל מצווה יש “לתור” ולהתבונן במשמעותה ותכליתה, ולהתכונן אליה כראוי.
הדבר מתבטא גם בקיום המצוות עצמן: בטרם הקיום יש לוודא כי קיום המצווה נעשה כהלכתה. למשל בציצית, שהבגד הוא בעל ארבע כנפות ויוטלו בו חוטי ציצית כראוי. גם בלימוד התורה יש להקפיד שהמקום טהור, והלומד עצמו טהור, משום שרק אז הוא יזכה לכוון לאמיתתה של תורה.
