שלח: הסטטיסטיקה ופרדוקס האמונה והבחירה החופשית

ש

הסטטיסטיקה נותנת לנו אפשרות לחיזוי התנהגות של ציבור בעתיד. האם זה סותר את עקרון הבחירה החופשית שיש לאדם בכל רגע נתון? מסתבר שהרמב״ם והראב״ד התווכחו ממש על זה כבר לפני שמונה מאות שנה.

איך יכול הקב”ה להבטיח בוודאות ש”טפכם” יבואו “וידעו את הארץ” – הרי יתכן שגם אצלם יגרום החטא שלא יכנסו לארץ?

ובפרט כשרואים שהוריהם נכשלו בחטא המרגלים ולא נכנסו לארץ, ועד כדי כך, שאפילו בנוגע ליהושע, משרת משה, הוצרך משה להוסיף לשמו אות ה’, באמרו, “י-ה יושיעך מעצת מרגלים”, והיינו, שלולי זאת הי’ יכול גם הוא להיכשל כו’.

וא”כ, איך יכול הקב”ה להבטיח שטפכם יכנסו לארץ, בה בשעה שלכאורה תלוי הדבר בבחירה שלהם?!

רעיון הסטטיסטיקה כבר מוזכר בתורה

והביאור בזה – בהקדים שישנו ענין שטוענים שנתחדש לאחרונה, ומתפארים בכך שחידשו ענין שלפני דור אחד או שתי דורות לא ידעו כלל אודותיו, אבל האמת היא שגם ענין זה, כמו כל הענינים שבעולם, מקורו בתורה:

ישנו ענין הנקרא בלע”ז בשם “סטטיסטיקא”. כלומר: אף על פי שבנוגע ליחיד אי אפשר לקבוע מראש מה הוא יעשה וכו’, מכל מקום, בנוגע לרבים, יכולים לשער מראש ענינים מסויימים שיהיו לאחרי חודש, שנה או אפילו עשר שנים – דכיון שרואים מה שאירע בעבר כמה וכמה פעמים, יכולים לשער מראש שיקרה כך וכך. ואכן רואים שאירע בפועל כפי ששיערו. – אין להם הסברה על זה, אבל הם מראים שכן היא המציאות בפועל, ומתגאים בחידוש שבדבר כו’.

לאחרי שהרמב”ם מבאר בארוכה בהלכות תשובה את ענין הבחירה, ש”רשות לכל אדם נתונה כו’ עושה כל מה שהוא חפץ, ואין מי שיעכב בעדו וכו'” – ממשיך ושואל: “והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם, הרי גזר על המצריים לעשות רע”, ולכאורה הרי זה בסתירה לענין הבחירה?

… ומתרץ, ש”כל אחד ואחד מאותן המצירים והמריעים לישראל, אילו לא רצה להרע להם, הרשות בידו, שלא גזר על איש ידוע, אלא הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד כו'”, “לא הודיעו הבורא אלא מנהגו של עולם, הא למה זה דומה, לאומר העם הזה יהי’ בהן צדיקים ורשעים, לא מפני זה יאמר הרשע, כבר נגזר עליו שיהי’ רשע, מפני שהודיע . . שיהיו רשעים כו'”.

והיינו שבנוגע ליחיד, תלוי הדבר בבחירתו, ואילו הודעת התורה היא סיפור מנהגו של עולם בנוגע לכללות הדור (ועל פי זה מתורץ גם מה שהקשה הראב”ד על הרמב”ם בסגנון חריף כו’).

ומזה רואים, שענינים שחושבים שחידשו בימינו – נאמרו ברמב”ם בנוגע לפסוק מפורש בחומש!

ועל פי זה מובן גם מה שכתוב “וטפכם אשר אמרתם לבז יהי’ והבאתי אותם וידעו את הארץ גו'” – שהבטחה זו היא בנוגע לרבים, כללות הדור, ולכן אין זה בסתירה לענין הבחירה שיש לכל יחיד.

ההשקעה בזולת היא השקעה בטוחה

ומזה מובן גם בנוגע להתעסקות עם הטף, כולל גם טף ביהדות כו’:

יש הטוענים שאין תועלת בהתעסקות עם הזולת, בגלל שעושים חשבון – חשבון על פי תורה – שבסופו של דבר הרי זה תלוי בבחירתו, כך, שגם לאחרי שלמד עמו כו’, יכול לבחור לעשות בפועל להיפך כו’. וא”כ במקום להתעסק עם הזולת על הספק אם יצליח לפעול עליו אם לאו, מוטב שיעסוק בדבר שבו יכול לפעול בוודאות – לישב ולעסוק בתורה, לתרץ רמב”ם מוקשה וכיוצא בזה, ובפרט על פי מה שכתב רבינו הזקן גודל הענין שנעשה בשמים ממעל על ידי זה שמחדשים בתורה, ועד שהעליונים באים לשמוע חידושי תורה מהתחתונים כדרשת חז”ל על הפסוק “חברים מקשיבים לקולך גו'”.

גם כשלא מבינים

ובכן:

כבודו – יחד עם שכלו כו’ – במקומו מונח, אבל התכלית היא, למלא הוראת רבותינו נשיאינו, שגם אם יצטרך להתנתק מלימודו בתורה, עליו לעשות זאת, וללכת לרחוב ולמצוא יהודי שמעולם לא למד אל”ף בי”ת וללמדו אל”ף בי”ת, ואם הוא כבר יודע אל”ף בי”ת כפשוטו – ילמדו אל”ף בי”ת של יהדות.

מיהו האשם?

ומה שטוען שיתכן שגם לאחרי הלימוד לא יפעל עליו בנוגע לפועל – הנה ברובא דרובא החסרון הוא (לא במקבל, אלא) במשפיע, כי, אילו הי’ מדבר עמו באמת, ובדברים היוצאים מן הלב, בודאי הי’ פועל עליו, ואם עדיין לא פעל על הזולת, הרי זה החסרון שלו (של המשפיע).

וגם אם יש מקרים מסויימים שעשה כל מה שתלוי בו, ואף על פי כן לא פעל על הזולת – אין זה החשבון שלו; התפקיד שלו הוא להשפיע על הזולת, ומה שיהי’ בפועל, אין זה נוגע אליו. ועל דרך שמצינו במצות בדיקת חמץ, “שאף אם יבדוק הבודק ולא ימצא שום חמץ בבדיקתו, אף על פי כן לא בירך לבטלה, שכך המצוה לבדוק החמץ ולחפש אחריו שמא ימצא ממנו מאומה, ואם לא מצא אין בכך כלום, וכבר קיים המצוה כתיקונה, ועל דרך זה בנוגע למצות “הוכיח תוכיח את עמיתך”, שהמצוה היא להוכיחו, ועד “אפילו מאה פעמים”, ומה שיהי’ לפועל – אין זה נוגע אליו, כיון שהוא קיים את המצוה.

ההבטחה של הקב״ה

ועוד ועיקר – שבנידון דידן מבטיח הקב”ה שסוף כל סוף יפעל על כל מי שיתעסק עמו, כאמור, “וטפכם גו’ והבאתי אותם וידעו את הארץ גו'”, ואפילו אם קורה פעם שמאיזה סיבה שתהי’ ישנו אחד יוצא מן הכלל, יוצא דופן, הרי זה רק יחיד ופרט, אבל בודאי יפעל על הכלל והרוב, “רובו ככולו”, ועד כולו ממש, להתקרב ליהדות.

וההתעסקות עם “טפכם”, תהי’ ההכנה האמיתית לכיבוש ארץ ישראל ברוחניות, לעשות מ”ארץ כנען” – “ארץ ישראל”, ועל ידי זה גם כיבוש ארץ ישראל בגשמיות, באופן ש”מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהי’ גבולכם”, על ידי משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.

משיחת שבת פרשת שלח, כ״ח סיון, מברכים החודש תמוז, ה׳תשל״ב. רשימת השומעים בלתי מוגה

(תורת מנחם חלק ס״ח עמוד 400 ואילך

לפרסום רעיונות, הארות וסיפורים בנושא, אנא שלחו אותם כאן למטה

החשבון שלי

ברוכים הבאים אורח (כניסה)

חיפוש

תגיות