שיחת יום ב’ דחג השבועות, ה’תשכ”ה
א. שיר אהבה נצחי – מגילת שיר השירים
במגילת שיר השירים נכתבו שירי אהבה בין איש ואישה, שמשמשים כמשל לאהבה בין הקב”ה לכנסת ישראל (מקור 1). השיעור עוסק בפסוק: “מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה, הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ…”.
אדמו”ר הזקן מבאר שהפסוק רומז על שלושה שלבים מרכזיים בתולדות עם ישראל:
משכני – יציאת מצרים, אחריך נרוצה – מסירות הנפש של עם ישראל בעת קריעת ים סוף, הביאני המלך חדריו – מתן תורה. ומה עשו היהודים הפשוטים? נגילה ונשמחה ‘בך’ -הם שמחו בכ״ב אותיות התורה. (מקור 2).
ב. מסע בן שלושה שלבים
הרבי מבאר בעומק יותר, את תורת האדמו״ר הזקן:
“משכני” – זו פעולה אלוקית שמניעה את האדם. בני ישראל לא יכלו לצאת ממצרים בכוחות עצמם, ולכן הקב”ה משך אותם החוצה.
השלב הבא הוא – “אחריך נרוצה“. הקב”ה רוצה שהאדם יתקרב אליו מתוך עבודה אישית, ולא מתוך השפעה חיצונית. זה התממש בעת קריעת ים סוף, כאשר נחשון קפץ לים במסירות נפש (מקור 3), וכאשר עם שלם יצא לדרך במדבר בלי צידה לדרך, מתוך אמונה שלמה בה׳. בכך עם ישראל ביטא מסירות נפש באופן שלמעלה מהשכל.
רק לאחר התהליך הזה, מגיע השלב השלישי: “הביאני המלך חדריו” – מתן תורה. התורה, בניגוד לכל חכמה אחרת, אינה רק ידע, אלא היא חכמה אלוקית. כדי להשיג אותה יש צורך בביטול ובכוונה להתאחד על ידי הלימוד עם הקב”ה. המשמעות היא שתנאי לקבלת התורה הוא ביטול עצמי והתעלות פנימית. רק אז התורה יכולה להתאחד עם האדם ולהאיר בו דרך הנפש האלוקית, וגם את נפשו הבהמית, שהתעלתה מהעולם החומרי.
לכן, רק לאחר שבני ישראל מסרו נפשם והתרוממו מ’הנחות העולם’, או אז נפתחה הדרך שהתורה תחדור בפנימיותם, והם נעשו כלי לקבלת התורה, “הביאני המלך חדריו”.
ג. הכוח שב”נרוצה”
הדבר נכון גם לחייו הפרטיים של כל יהודי. כאשר מגיע חג שבועות הקב”ה ‘מושך’ את האדם מיום חול ליום חג. ומשם מגיע ‘נרוצה’ במובן הפיזי, כאשר יוצאים לדרך ארוכה ברגל כדי להביא את שמחת החג ליהודי נוסף.
