(משיחת יום ה’ פ’ פינחס, י”ב תמוז ה’תשי”ז)
א. האישה תמיד צדקה
בפרשתנו אנו לומדים את הסיפור על בנות צלפחד, שדרשו לקבל את חלק משפחתם בארץ ישראל (מקור 1). המדרש מנתח בצורה מקורית את הסיפור – הנשים נשמרות ממה שהגברים מקלקלים. הגברים נותנים זהב לעגל, והנשים נשמרות מכך. הגברים מביעים אי-רצון להיכנס לארץ, והנשים נשמרות מכך, ואדרבה, הן נלחמות על חלקן בארץ. (מקור 2)
כל זה מבטא את האהבה המיוחדת שהייתה לנשים לארץ ישראל.
מצינו קדימת הנשים לאנשים גם במתן תורה, שמשה דיבר קודם עם הנשים ורק לאחר מכן עם הגברים (מקור 3). וכן בעשיית המשכן מצינו את מעלת הנשים שתרמו ראשונות למשכן (מקור 4).
אומר הרבי, ששלושת המקרים הם המשך אחד. 1. מתן תורה מסמל את תחילת הבריאה. 2. הכניסה לארץ ישראל מסמלת את תכלית הבריאה – המשכת קדושה בעולם הגשמי. 3. והמשכן מסמל את החיבור בין הרוחני והגשמי. ובכולם ראינו את מעלת האינטואיציה הנשית, שעשו את הדבר הנכון.
ב. מוכנה לשלם מחיר
במדבר, כל מטלות הבית כמו בישול, כביסה וגיהוץ נעשו בדרך נס, ובארץ ישראל זה היה אמור ליפול בחלקן של הנשים… עקב זאת, לכאורה הנשים היו אמורות להסתייג מהכניסה לארץ… ולפועל, רואים אנו שהנשים לא התחשבו בזה, ובמשך כל הזמן ביקשו ורצו להיכנס מיידית לארץ.
בדיחה – שבועיים לפני פסח?!
ג. משפיעה על כל המשפחה
על ארץ ישראל כתוב ״תמיד עיני ה’ אלקיך בה״. מצוות ארץ ישראל ברוחניות היא שהאדם מתנהג בצורה שה’ מסתכל עליו כל רגע, וכתוצאה מכך הקדושה שורה בסביבתו. (כפי שמוסבר בקבלה, שמחשבות האדם ממלאות את האוויר בארבע האמות שסביבו (מקור 5)). כפי שבכניסה לארץ ישראל הנשים הצטיינו בחביבות הארץ, כך גם ביצירת המרחב של ארץ ישראל ברוחניות, עליהן לנהוג בצורה דומה. לנשים ניתן הכוח והזכות להשרות כזו אווירה בבית, שהתחושה היא שה׳ מסתכל על הבית בכל רגע. וזה ישפיע לא רק על הקשר הזוגי, לא רק על החינוך של הילדים, אלא גם על הנהגת הגבר במשרד ובעבודה.
סיפור – עולם הבא המכור.
אדמו”ר הזקן מסביר בתניא שעיקר וראשית העבודה היא, שאדם צריך לחיות בתחושה שה’ מסתכל עליו, וכך בדרך ממילא הנהגתו תהיה כראוי (מקור 6). מסביר לנו הרבי, שזה בעצם הרעיון הרוחני של החיים בארץ ישראל. כאשר אדם חי בצורה שה’ מסתכל עליו כל רגע, הוא חי בארץ ישראל במובן הרוחני.
סיפור – עשה כאן ארץ ישראל.
