א.משה רבינו וחמש הבנות
בפרשת השבוע, ארץ ישראל מחולקת בין שנים עשר השבטים, טרם כניסתם לארץ. כל משפחה זוכה לחלק שיעבור במהלך הדורות באמצעות ירושת צאצאיה הזכרים. קבוצת אחיות מערערת על ההחלטה. בנות צלפחד המנוח טענו שגם עליהן לקבל את חלק אביהן (מקור 1). משה פונה מעביר את השאלה לקב״ה, והקב”ה אומר שהן צודקות. במשפחה של בנות ללא אחים, הבנות ירשו את חלק אביהן (מקור 2)
ב. משה פחד לקחת אחריות?
הסיפור נחמד, אבל יש בו דבר תמוה: מדוע משה בעצמו לא יכול היה להחליט בדבר? הרמב”ן מסביר (מקור 3 ,הובא גם בשיחה) שמשה פחד משוחד: כאשר הבנות הציגו את טענתן, הן הבהירו שאביהן לא היה מאנשי קורח. הדברים האלה יכלו להצטייר כדברי חנופה. לאחר טענה כזו, משה לא רצה לדון בעניינם.
ביהדות, שוחד נחשב לחטא קשה מאוד. שוחד אין הפירוש רק כסף במעטפה. כפי שרואים מהרמב”ם (מקור 4), חכמינו החשיבו אפילו סיוע קל ביותר או חנופה כשוחד, ופסלו את הדיין מלדון.
ג. חומרת השוחד
הרבי מציין את אי-סבירות השוחד במקרה של משה: מצד אחד, משה היה המנהיג היהודי הדגול ביותר בכל הזמנים. הוא זה שנתן לנו את התורה, אותה אנו לומדים ומייקרים עד עצם היום הזה. מצד שני, החנופה הייתה זניחה ממש: האירוע עם קורח אירע שלושים ותשע שנים קודם, וגם אז, משה לא באמת היה מודאג מהערעור על מנהיגותו. הוא סמך על תמיכת הקב”ה במנהיגותו. בכל זאת, משה התייחס לדבריהן כשוחד לכל דבר.
נקודה זאת אנו רואים גם בהלכה שקובעת, שהכהן הגדול לא יכול ליטול חלק בדיון האם לעבר את השנה, משום שיש לו אינטרס (שנראה פעוט), שמי המקווה ביום הכיפורים יהיו חמים … (מקור 5).
להלן מובא גם סיפור מעניין על דיין שהוא מרגיש איך ששוחד שניתן לו ללא ידיעתו, משפחה עליו בתת מודע להטות דין.
ד. שוחד עצמי
מה הלקח עבור אנשים רגילים? עלינו להכיר בכך שבאופן טבעי אנו בעלי נטייה משוחדת, ולכן, כשאנו עומדים בפני קבלת החלטה בעלת חשיבות רבה לעתידנו, עלינו להתייעץ עם טובים וחכמים מאתנו.
מומלך לצפות בסרטון מחלק מהשיחה במגזין תורת חיים. מובא גם קוריוז מרתק, מיומנו של ר׳ זלמן ג׳פי, שנכח במהלך השיחה ,ומספר שהרבי בדבריו ענה לו על שאלתו ,איך אפשר למצא רב ש’מקובל’ עליו.
