חודש אלול: לתבוע או לבקש

לקוטי שיחות כרך ל״ד ראה – אלול שיחה

א. מה עלינו לעשות בחודש אלול?

מראש חודש אלול ועד יום כיפור אלו ימי רצון המיועדים לעשיית תשובה (מקור 1). הרבי מלמד שחודש אלול הוא ‘חודש החשבון‘, שבו על כל אחד לערוך חשבון נפש רוחני על כל השנה שחלפה, ולפעול לתיקון החסרונות (מקור 2). בתקופה זו נוהגים לאחל זה לזה במכתבים שנכתב ונחתם בספר חיים טובים (מקור 3). הרבי מוסיף שהמנהג מתחיל כבר בט“ו באב (מקור 4). מקובל מהבעל שם טוב, שכמספר האיחולים שאדם מאחל לשני כך מספר מליצי היושר שיעמדו למברך בשעת הדין, ללמד עליו זכות (מקור 5).

ב. לתבוע או לבקש?

הרמב“ם פוסק שבימים אלו יש להרבות בצדקה ובמעשים טובים יותר מבכל השנה, ובפסקה נפרדת הוא כותב, שבימים אלו נהגו ישראל לקום בלילה, ולהתפלל בדברי תחנונים (מקור 6).

שואל הרבי: מדוע הרמב“ם מביא את שני העניינים בשני קטעים נפרדים ולא כעניין אחד רציף?

ההסבר:

ישנן שתי דרכים לקבלת השפע מאת ה‘:

1. שפע הבא בזכות – אדם מקבל את מה שמגיע לו על פי מעשיו. 
2. שפע הבא כמתנת חינם – אדם מקבל גם דברים שאינו ראוי להם מצד זכויותיו.

כפי שהגמרא אומרת שישנם ״אבירי לב״ – צדיקים, שהם ״רחוקים מצדקה״. ז.א. שהם לא זקוקים שה׳ יעשה עם צדקה, משום שהם ראוים לכך בזכות מעשיהם. (מקור 7).

שתי הדרכים הללו מקבילות לשני סוגי עבודת ה‘:

תורה ומצוות – שעל ידי קיומם מקבלים שכר ושפע על פי הדין, ככתוב “אם בחוקתי תלכו… ונתתי גשמיכם בעיתם“.

תפילה – בה מבקשים מה‘ גם על דברים שאין לאדם זכות טבעית לקבלם, אלא רק ברחמי שמיים.

הרבי מבהיר שהרי יהודים הם “בני מלכים“, ורק בזכות זה, הם ראויים לכל מחסורם בהרחבה. כפי שרבי יוחנן אמר לבנו, שיש לכבד את הפועלים בכל הכבוד הראוי, משום שהם בני האבות הקדושים (מקור 8).

הגמרא מוסיפה, שכל יהודי הוא עבד של ה‘, והדין הוא לתת לעבד את רמת החיים של אדונו באכילה, בשתייה ובמנוחה (מקור 10 ). וכיוון שכל מה שה’ מצווה את ישראל הוא עצמו עושה (מקור 9), הרי שהנהגתו עם ישראל צריכה להיות בשפע כבני מלכים, ואפשר לתבוע זאת ב’זרוע’.

כאשר לעתים קורה שיהודי מקבל פחות מכך, יש לתלות זאת במעשיו. כדברי חז”ל שאדם שאינו ממלא את שליחותו, הוא “מפרנס את עצמו בצער” (מקור 11). במצב כזה עומדות בפניו שתי אפשרויות:

1. לבקש בתחנונים. לקבל את השפע כצדקה, גם בלי שזכה לכך בדין.
2. להגביר בעשיית המצוות. אז יקבל את השפע לא במתנת חינם אלא בזכות, ‘בזרוע’.

ג. איזו גישה מתאימה לימי הדין?

מכיוון שאנו עומדים בימים הנוראים, שאז דנים את האדם לפי זכויותיו וחובותיו (מקור 12), היתה סברה שההדגשה היא להרבות בעשייה בתורה ובמצוות כדי לזכות בדין,  ואין מקום לבקשת רחמים לפנים משורת הדין. 

על כך מחדש הרמב“ם: לא די בלהוסיף זכויות, יש לבקש רחמים. לכן נהגו בימי הרחמים לקום בלילה להתפלל ולהתחנן.   ולכן כותב הרמב״ם בפסקה בפני עצמה, על ההוספה בתפילה ותחנונים.