(לקוטי שיחות חלק י”ט, פרשת ראה, שיחה ד’, עמ’ 153)
א. פיצוי לעבד המשוחרר
בפרשתנו אנו לומדים על אחת המצוות הנוגעות לעבדים: כאשר העבד יוצא לחופשי על האדון להעניק לו מתנות (מקור 1) הספרי מפרט שאף הקב”ה העניק לבני ישראל מענק כפול – ביציאת מצריים ובים סוף – ולומד מכך, שגם עלינו להעניק לעבד מענק כפול (מקור 2). הרמב”ם מציין הלכה זאת בספרו, ואף נוקב בסכום מינימלי. (מקור 3).
רבי לוי יצחק, אביו של הרבי, מציין שאנו מוצאים מאורע נוסף בתנ”ך שבו עבד קיבל מענק – יוסף הצדיק. ביציאתו מבית הסוהר הוא קיבל בגדים מפוארים מפרעה, המלאך גבריאל לימד אותו שבעים שפות ופוטיפר נתן לו את בתו אסנת לאישה (מקורות 4-7).
ב. מדוע יש להעניק מתנה לעבד?
ישנן שתי דרכים להסביר מדוע יש לתת מענק לעבד: א) הענקה היא גזירת הכתוב – שהאדון ישלם תוספת שכר בשחרור העבד. ב) ההענקה היא מצווה הגיונית, שמגיעה מהמקום של צדקה. לתת לעבד הרגשה טובה. (במקום אחר מבאר הרבי, שהשחרור הנפשי מושלם רק כאשר העבד לא יוצא בידיים ריקות, אלא מקבל מתנה שמביאה אותו למצב של חירות. (מקור 8)).
מהי דעתו של הרמב”ם בנידון? מכך שבספר המצוות הוא ממקם את מצוות הענקה מיד לאחר מצוות הצדקה (מקור 9), משמע כי דעתו היא שההענקה היא בגדר צדקה. גם בסדר הפסוקים בתורה אנו רואים שמצות הענקה ממוקמת בסמיכות למצות הצדקה (מקור 10).
ג. הענקה בימינו
הרבי מצטט את ספר החינוך, שאומר שמצות ההענקה במשמעותה הרעיונית קיימת גם בימינו – לתת מתנה לשכיר בסיום עבודתו (מקור 10).
הרבי יוצא בקריאה להקפיד על ענין ה’הענקה’ לשכיר שעובד אצלנו. לא משנה כמה זמן הוא עבד, ולא משנה כמה היינו מרוצים – יש להעניק לו מתנות ולהוציא אותו עם הרגשה טובה.
