א. חישוב מוטעה
המגילה מספרת לנו שהמן הטיל גורל כדי לקבוע מתי להשמיד את עם ישראל, היל”ת (מקור 1). התלמוד מספר שהמן שמח שמחה גדולה מכך שהגורל נפל בחודש אדר, בחָשבו שהחודש בו משה רבינו מת הוא סימן לא-טוב לעם ישראל. אבל הוא לא ידע שמשה גם נולד בחודש זה (מקור 2).
ב. יום הולדת או יום השנה?
הרבי שואל: כאשר מעמתים את יום ההולדת מול יום הפטירה, יום ההולדת נראה חסר משמעות. כאשר אדם נולד, אין יודעים דבר על עתידו. לעומת זאת, במותו יודעים בדיוק מה הוא השיג. אם כן, השלילה המובנית באדר עקב אובדנה של דמות כה דגולה כמשה, לכאורה הייתה צריכה לגבור על ההיבט החיובי של לידתו.
התשובה היא שמשה היה מיוחד. מרגע לידתו התמלא הבית כולו אורה (מקור 3). תרומתו של משה לעולם הייתה ניכרת עוד מההתחלה, ולכן יום הולדתו גבר על יום פטירתו.
כפי שמסביר הרבי במקורות 4 ו-5, אורו של משה מסמל את אור התורה שממשיך להאיר לאורך הדורות. המן לא הבין שחייו הרוחניים של משה – הנמשכים עד היום – משמעותיים הרבה יותר מאובדן גופו הגשמי, ושמשו ממשיכה להאיר לנצח.
ג. הניצוץ של משה שבכל יהודי
בכל יהודי יש ניצוץ של משה רבינו. זה מתבטא גם בכך שהוא אומר את הפסוק ״שמע ישראל״ שכתוב בתורת משה, ובכך מתחבר לאנרגיה ולנשמה של משה. המסר של ז׳ אדר הוא שעלינו להתחבר לניצוץ של משה שנמצא בעמקי ליבנו, ולעזור לו להאיר ולהשפיע עלינו.
