נתרם ע”י הרה”ת ר’ מנחם מענדל וזוגתו מרת נחמה דינה שיחיו מאנגעל, טשערי היל, ניו דזערזי, לזכות ילדיהם ונכדם שיחיו
א. ממצא ארכיאולוגי אינו משנה את המסורת
בפרשתנו מתארת התורה את הציץ של הכהן הגדול עליו כתוב קודש לה’. חכמים סברו – על פי מסורת שהייתה בידם – שהמילים קודש לה’ היו כתובות בשתי שורות. רבי אליעזר בן רבי יוסי סיפר לחבריו, שכאשר ביקר ברומי ראה באוצר המלוכה את הציץ שנמצא שם מאז החורבן, בו המילים קודש לה’ כתובות בשורה אחת. החכמים לא התפעלו מעדותו, ונשארו בדעתם שמילים אלו תיכתבנה בשתי שורות, וכך נקבעה ההלכה.
מדוע לא קיבלו את עדות הראיה?
ההסבר: יתכן שבזמן בית המקדש אנשים יצרו ציץ דומה, ואין דרך לדעת האם הציץ שנמצא ברומי הוא הציץ המקורי שהיה בשימוש בבית המקדש או שנוצר בידי מישהו אחר. מסיבה זו, עדותו של רבי אליעזר בן רבי יוסי אינה יכולה לעמוד נגד קבלה שעוברת מדור לדור, שהיא: המילים קודש לה’ כתובות בשתי שורות.
ב. מנורת המקדש הייתה בצורה אלכסונית, ולא בעיגול כפי שמופיע בשער טיטוס
בפרשה הקודמת, תרומה, מצווה התורה לבנות מנורה לבית המקדש. רש״י והרמב״ם מפרשים שקני המנורה היו ישרים ובצורה אלכסונית. לאידך, בשער טיטוס ישנו תבליט שמתאר את הגולים נושאים על גבם את כלי המקדש וביניהם מנורה עם קנים עגולים.
גם בנושא זה, הממצא הארכיאולוגי אינו יכול לשנות את המסורת שהעבירו לנו רש”י והרמב”ם, משום שאי אפשר לדעת איזו מנורה ניתנה לטיטוס – המקורית בה הודלקו הנרות בהיכל או מנורה אחרת. כמו כן, מהתיאור ב”יוסיפון” שיהושע הכהן נתן לטיטוס שתי מנורות משמע שלא נתן את המנורה שדלקה בהיכל בית המקדש. כמו כן, מהעובדה שבתבליט המנורה בשער טיטוס אין רגלים (היפך תיאור הגמרא), ואף מצוירים בה נחשים וכדומה, מסתבר שציור המנורה שמופיע בשער טיטוס אינו משקף את המנורה האמיתית.
