משיחת פרשת חיי שרה, ה’תשכ”ט ותשמ”ט
א. קבורת שרה במערת המכפלה
אברהם אבינו מבקש לרכוש מבני חת את שדה מערת המכפלה כדי לקבור שם את שרה. במהלך המגעים, אברהם משתחווה לבני חת. הרבי מסביר – על בסיס ביקורת המדרש על השתחוויות של יעקב לעשיו – שמעשה זה של התבטלות בפני הגויים לא היה רצוי.
הסיבה שאברהם עשה זאת, נבעה “מצד הגוף” – מתוך רצון אנושי טבעי לפתור את הבעיה בקלות על ידי התבטלות. התורה מספרת לנו זאת כדי שנלמד מה לא לעשות – עלינו להימנע מהתרפסות והתבטלות בפני אומות העולם.
ב. הדרך הנכונה – תקיפות
הגישה הנכונה שאותה יש לאמץ נלמדת מדברי אברהם: “גר ותושב אנוכי עמכם” – כלומר, אם תרצו אשלם על כך כגר, אך אם לא – אקח את הקרקע מן הדין כתושב – מתוקף ההבטחה האלוקית שניתנה לי. אברהם ידע שדיבורים יפה בלבד לא יועילו, והדרך היחידה היא להציג עמדה תקיפה המבוססת על ציווי ה’.
ג. בכסף מלא
למרות זכותו האלוקית והאפשרות לקחת את השטח מן הדין, אברהם מתעקש לשלם על המערה “בכסף מלא”. רש”י מקביל זאת לדוד המלך, שכבש את ירושלים (לאחר שבני ישראל נמנעו מכך מאות שנים בגלל שבועת אברהם לאבימלך), אך התעקש לשלם לארוונה היבוסי מחיר מלא על מקום המקדש.
הסיבה לכך היא רצונם של אברהם ודוד לנתק כל אחיזה או טענת בעלות עתידית של הגויים על המקומות הקדושים, ולכן הציגו שילוב: תוקף שבא מכוח הזכות שהייתה להם – ביחד עם תשלום מלא.
במישור הרוחני, הדבר מלמד אותנו שאין לקיים מצוות ולעבוד את ה’ ב”חינם” ללא מאמץ. גם אדם בעל כישרונות טבעיים חייב להשקיע יגיעה ועמל (לשלם “מחיר מלא”), כדי לזכך ולברר את חלקו בעולם ולא להסתמך רק על מתנת שמיים.
