לקוטי שיחות חלק י”ח, עמוד 465,
ולקו”ש חכ”ט שיחת דברים – שבת חזון.
א. איסור בל תשחית
התורה מצווה שכאשר יוצאים למלחמה, יש להימנע מהשחתת עצים סביב העיר, שהרי העץ איננו האויב (מקור 1). חכמים למדו מכאן שאין מדובר בהוראה ייחודית לעצים במלחמה, אלא שאסור להשחית כל חפץ (מקור 2).
בבית המקדש שימשו לויים כשומרי המקדש במשך הלילה. כאשר איש משמר היה נרדם במשמרתו, היה האחראי שורף את בגדיו. (מקור 3). מתעוררת השאלה: כיצד הותרה השחתה זו, הרי ישנו איסור בל תשחית?
הרא”ש מבאר, שאין כאן איסור בל תשחית, משום שבית-דין הפקיר את החפץ (מקור 4). (הכוח של בית דין להפקיר נכסים פרטיים, נלמד מהאיום של עזרא הסופר כלפי מי שלא יתייצב לאסיפת העם, שרכושו יוחרם. (מקורות 5-6)). אולם – שואלים המפרשים – הרי גם חפץ של הפקר אסור להשחית! (מקור 7).
ה’אחרונים’ מתרצים: מאחר שמטרת שריפת הבגד הייתה לזרז את השומרים למלא את תפקידם, הרי הדבר דומה לאדם השובר כלים בביתו כדי לחנך את בני הבית להתנהגות ראויה, שמופיע בגמרא שזה מותר(מקור 8.
הרבי דוחה את התירוץ, שכן אדמו”ר הזקן פוסק במפורש שאיסור בל תשחית חל גם כאשר אדם שובר כלים כדי לחנך את בני ביתו (מקור 9).
ב. מדוע מותר להתענות?
כשהאדמו”ר הזקן מסביר את דין בל תשחית, הוא פותח ואומר, שזה ״כשם שצריך להיזהר בגופו של אדם״. (מקור 10). אדה״ז קושר בין האיסור להזיק את גופו של האדם לבין בל תשחית בממון.
בהלכות היזק גוף ונפש, אדמו”ר הזקן פוסק שמותר להתענות לשם תשובה, משום שהצער הוא לתועלת נשמתו, ולכן זה ״טוב״ לו. מכאן למדים שכשם שמותר לגרום סבל לגוף כאשר הדבר מביא לתיקון הנשמה, כך זה גם בענייני רכוש. באם השחתת החפץ נעשית לשם תועלת ותיקון נשמתו של האדם, אין בכך איסור של בל תשחית, משום שזה טובת נשמתו.
ובמקרה שלנו: שריפת בגדיו של השומר נועדה לטובתו, כדי שיחזור בתשובה, יתחרט על העבר, ויחליט שלא לשוב על כך בעתיד. ומכיון שזוהי טובת נשמתו, לכן אין כאן איסור בל תשחית.
ג. היאך הקב”ה השחית את בית המקדש?
שואל הרבי: מאחר והקב”ה מקיים את המצוות שציוה לבני ישראל, כיצד הניח לאומות העולם להשחית את בית המקדש בשליחותו? הרי הדבר סותר את איסור בל תשחית וכן את האיסור הייחודי להחריב את המקדש? ואם זה מפני שישראל לא ראויים למקדש, ניתן היה לגנוז אותו, כפי שנעשה עם המשכן וכליו שעשה משה, ועם השערים שבנה דוד. (מקורות 11,12).
ההסבר הוא על פי דברי המדרש, ממנו עולה שמטרת החורבן הייתה כדי שייבנה בית המקדש מחדש (מקור 13). אם כן, החורבן לא נועד לשם ההרס עצמו, אלא כהכנה לבניין נעלה יותר ונצחי. נמצא שמעשה החורבן הוא חלק מתהליך הבניין העתידי.
