משיחת כ”ד תמוז, ומשיחת שבת פרשת מטות מסעי, מברכים החודש מנחם-אב, ה’תשל”ו
תוכן השיעור:
א. לימוד הלכות בית הבחירה
בספר יחזקאל מתואר חזון בית המקדש השלישי באריכות על כל פרטיו (מקור 1). יחזקאל הנביא שואל את הקב”ה מה התועלת בלימוד צורת הבית, בזמן שישראל אינם יכולים לבנותו בפועל? הקב”ה משיב: עצם העיסוק בלימוד פרטי המקדש, נחשב כאילו הם עוסקים בבניינו (מקור 2).
הרבי מדגיש שהדברים נאמרו בתחילת גלות בבל לאחר החורבן, ובכל זאת הקב”ה אומר, “ועשו אותם”, כי הלימוד עצמו נחשב כעשייה בפועל. כל שכן שבדורנו, בעקבתא דמשיחא, העיסוק בלימוד ענייני המקדש אינו רק בגדר הכנה – אלא תורם בפועל להחשת בנייתו.
ב. לימוד של חירות
באמצעות לימוד על בנין הבית אנו חושפים את רעיון החירות התורני. למרות שאנו בגלות, אנו מתעלים ממנה וחיים בתחושה של גאולה שבאה ממש תיכף, כפי שאירע בימי מרדכי היהודי. למרות שהייתה גזירה קשה, והמקדש חרב, מרדכי והילדים הצעירים ישבו ולמדו יחד את דיני מצוות העומר, כאילו לא היו בעיצומה של גלות קשה.
ג. שגם הבהמה תבין
על דברי המדרש מתעוררת שאלה: היתכן שיחזקאל הנביא – איש האלוקים, ישאל לשם מה יש ללמד את צורת הבית? המענה: השאלה נשאלה כדי לוודא שגם הנפש הבהמית, שתוהה על כך, תקבל תשובה ברורה.
הרעיון מתכתב עם שאלת התורה בפרשת שמיטה, “וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית?” גם כאן, התורה רוצה לוודא שכאשר תתעורר אצל הנפש הבהמית שאלה כזו, היא תקבל תשובה ברורה ומחזקת “וציוויתי את ברכתי” (מקור 4).
יש התוהים: האם נשים נדרשות ללמוד על המקדש? התשובה היא, שברור שכן. מצוות בנין המקדש חלה על גברים ונשים כאחד, בדיוק כפי שהיה בבניית המשכן – שבה נטלו הנשים חלק פעיל.
ד. מסכת מידות היא בסך הכול סיפור…
שאלה: התוספות יום טוב כותב שמסכת תמיד, שבה מתוארת צורת הבית, היא בגדר סיפור ואם כן אינם רלוונטים לפועל. לכאורה, דבריו עומדים בניגוד לקביעה האמורה, שבלימוד הלכות המקדש ישנה מעלה גדולה עד שהיא נחשבת כבנייה ממשית של בית המקדש?
הסבר: המפרש לא שלל את הערך ההלכתי והמעשי בלימוד מסכת זו, אלא מתאר את סגנון כתיבתה כ”סיפור”, אך בוודאי שהיא מכילה הלכות רבות הנוגעות למעשה בפועל. כך גם בתורה. חומש ויקרא נכתב בסגנון חמור יותר של ציווים, ושאר החומשים נכתבו בסגנון סיפורי – אך כמובן שבכל החומשים ישנן מצוות והלכות הנוגעות לחיי היומיום.
