חלקים משיחת שבת פרשת חוקת, ה’תש”נ
א. משה שולח מרגלים פעם שניה
40 שנה לאחר סיפור המרגלים המקורי, לפני הכניסה לארץ, משה שולח ליעזר מרגלים. והם – מתוך ביטחון בתפילת משה – נוטלים יוזמה וכובשים את העיר בהצלחה (מקור 1).
שואל הרבי: כיצד ייתכן שהמרגלים הוסיפו מיוזמתם משימה שלא נצטוו עליה?
הרי כל חטאם של המרגלים הראשונים היה בכך שהוסיפו על השליחות שהוטלה עליהם, והביעו מסקנה עצמאית (“לא נוכל לעלות”), ואם כן, איך ייתכן שבאים המרגלים ליעזר, ומוסיפים שוב על השליחות מעבר למה שהתבקשו?
יש להניח שכוונת המרגלים הייתה לשם שמים, משום שהיו ׳דור דעה׳, ומקושרים מאד אל משה. ואם בחי׳ משה שבכאו״א, משפיעה יראת שמים לכל יהודי בכל הדורות (מקור 3), קל וחומר עד כמה השפיע משה על אנשי דורו!
ההסבר: המרגלים השניים באו לתקן את חטא המרגלים הראשונים, ותיקון אמיתי מתרחש באותו עניין בו היה הקלקול. היות שהמרגלים הראשונים חרגו מהמנדט לרעה, הם יחרגו לטובה, מתוך ביטחון בתפילת משה, ויצאו לכבוש את יעזר.
ב. בני גד ובני ראובן משתקעים ביעזר
שני שבטים, בעלי מקנה רב, ביקשו ממשה להשתקע ביעזר ובנותיה, ולבסוף קיבלו את אישורו. (מקור 4).
שואל הרבי: כיצד ייתכן ששני השבטים מבקשים להתיישב בעבר הירדן ולא להיכנס לארץ המובטחת מאת ה’? הרי זה ממש כמו חטא המרגלים! התמיהה מתעצמת לנוכח הסכמתו של משה לבקשתם!
ההסבר: בני גד וראובן בוודאי נזהרו שלא לחזור על טעות אבותיהם בחטא המרגלים, אלא להפך – הם פעלו לתיקון אותו חטא.
ה׳ הבטיח לאברהם עשר ארצות, כולל הקיני, הקניזי והקדמוני (מקור 5). אולם משה, בדבריו אל העם, לא מזכיר את הארצות האלו, שכן כיבושן יתקיים רק באחרית הימים (מקור 6). כוונתם של בני גד וראובן הייתה להתיישב בעבר הירדן המזרחי ובכך לזרז את קיום ההבטחה האלוקית של ירושת הארץ בשלימותה. ובכך בשונה מהמרגלים הראשונים שרצו להישאר במדבר בשביל לדחות את ירושת הארץ, הם ביקשו להתיישב בעבר הירדן מתוך כוונה להקדים את מימוש ישוב הארץ באופן מושלם.
