א. נחש של רפואה
בפרשת השבוע, אנו קוראים שהעם מתלונן נגד ה’ ומשה. ה’ מעניש אותם, הם מתנצלים בפני משה ומשה מתפלל בעדם. בתגובה, הקב״ה מורה למשה ליצור נחש מנחושת שהחולים יסתכלו עליו ויתרפאו. רש”י מציין ״מִכָּאן לְמִי שֶׁמְּבַקְשִׁים מִמֶּנּוּ, שֶׁלֹּא יְהֵא אַכְזָרִי מִלִּמְחֹל״. דבריו מבוססים על המדרש שלומד זאת גם מסיפור המחילה של אברהם לאבימלך (מקור 1). סיפורם של אברהם ושרה ואבימלך מובא במקור 2.
הרבי שואל: מדוע רש״י לומד את חשיבותה של המחילה דווקא מסיפור נחש הנחושת? הרי ישנם סיפורים רבים קודמים בהם משה מחל לעם ישראל? יתרה מזאת, המדרש שעליו מבוסס רש״י, מזכיר גם את סיפור מחילת אברהם לאבימלך, שהוא עוצמתי יותר, ומדוע רש״י בוחר ללמוד את חשיבותה של המחילה דווקא מסיפור נחש הנחושת?
ב. מדוע הנפגע אמור לשלם?
לפני מספר שבועות, בפרשת בהעלותך, קראנו כיצד ה’ מורה למשה להכין חצוצרות. מהמילים ״עשה לך״ לומד רש״י שהשימוש בחצוצרות היה מיועד רק בשביל משה רבינו, וכן שהתשלום עליהן הגיע מכיסו הפרטי. (מקור 3).
הרבי מציין, שבפרשתנו התורה משתמשת באותה טרמינולוגיה – ״עשה לך נחש״, ולומד מכך שמשה היה אמור לשלם בעצמו על נחש הנחושת. נשאלת השאלה: מדוע הוא צריך לממן זאת?
כאן טמון הלקח המיוחד במחילה שעליו רש״י מרמז.
ג. איך נפטרים מהטינה?
סליחה אמיתית ומלאה היא כשהנפגע לא מסתפק במחילה בלבד, אלא מבטא שלא נותרה בלבו שום טינה. בכך שבנוסף למחילה ולתפילה בעד בני ישראל, משה שילם מכיסו עבור נחש הנחושת, הוא הוכיח שהוא סולח לעם לגמרי למרות הפגיעה בו, ולכן הוא עוד מוסיף ומשלם על הנחש שירפא אותם. זה מה שמייחד את הסיפור של פרשתינו, ולכן מכאן דווקא אנו למדים איך למחול – ללא שום שמץ של טינה וקפידא.
סיפור: סוחר התה והמלשין
