משיחת אור ליום ועש”ק פ’ וישב, י”ט כסלו, ה’תשכ”ז
א. תפילה פורצת דרך
פרשתנו מספרת שכאשר יעקב יצא מבאר שבע לחרן, הוא חלם בלילה על סולם שניצב בארץ ומגיע עד לשמיים, ומלאכים עולים ויורדים עליו (מקור 1). הגמרא אומרת ששלושת התפילות תוקנו בידי שלושת האבות, אברהם תיקן את שחרית, יצחק את מנחה, ויעקב תיקן את ערבית, בלילה שבו הוא חלם את סולם יעקב. (מקור 2).
בשיחה זו נלמד על הייחודיות של כל תפילה:
ערבית:
מהותה של תפילה היא בקיעת גבולות העולם, שמתבטאת בבקשה מה’ לרפא ולברך אותנו נגד חוקי הטבע. מכיון שביהדות היום מתחיל בלילה (מקור 3), נמצא שתפילת ערבית היא התפילה הראשונה, והיא הפורצת דרך בענין זה.
ב. העולם כולו מתפלל
שחרית
באם תפילת ערבית מתמקדת בעיקר בעבודת השם של היהודי, הרי שבתפילת שחרית לעומתה, אנו מפרטים בהרחבה כיצד גם עמי הארץ, והעולם כולו – כפי שמתואר באריכות בפסוקי דזמרה -משבחים את הקדוש-ברוך-הוא. נמצא שבתפילת שחרית האדם משלים את משימת הנשמה שירדה לעולם: שהעולם עצמו יזמר ויודה לה’, ובכך ייהפך למקדש לה’.
(במקור 4 נקרא תיאור מפעים מאת הרבי הריי”ץ, על צעיר יהודי שיוצא אל הטבע ומתבונן בפלאי הבריאה, וכיצד ההתבוננות משפיעה ומרוממת את תפילתו).
ג. באמצע היום
מנחה
בעימות המפורסם בין אליהו הנביא ונביאי הבעל, מתפלל אליהו לה’ ״ענני״, ונענה. לכן אומרים חז”ל שיש להיזהר בתפילת מנחה (מקור 5).
החידוש של תפילת מנחה הוא העובדה שיהודי פונה באמצע טרדות ושאון היום כדי להתפלל ולהתחבר לה’. זאת בשונה מערבית שמתקיימת כשיהודי מסיים את מטלות היום ופנוי נפשית לעבודת השם, ושחרית שמקדימה את טרדות העולם.
