משיחת כ”ף מנחם אב ה’תשמ”ו,
מלקוטי שיחות חלק י”ט [מתורגם], ע’ 222,
ומשיחת שבת פרשת ראה, ה’תשי”ט.
א. כי תְאַוֶּה נפשך לאכול בשר
בפרשתנו נאמר לבני ישראל: בכניסתכם לארץ תותר לכם אכילת בשר ככל אוות נפשכם (מקור 1).
נסקור את יחס התורה לאכילת בשר:
אדם הראשון נאסר באכילת בשר, אך לאחר המבול הותרה אכילת בשר (מקורות 2 ו-3). מסביר הרבי שהסיבה לכך היא, משום שלאחר המבול נחלשו הדורות, והבשר היה צורך בריאותי.
ב. הבירורים באכילת בשר
העובדה הבריאותית קשורה לעובדה רוחנית: לפני המבול היו יכולים להסתפק בניצוצות הקדושה שבסוג הצומח, אך אחר המבול יש צורך בניצוצות קדושה נעלים יותר שנמצאים רק בחי, ולכן הותרה אכילת בשר.
בחסידות מוסבר, שהשחיטה היא הדרך להעלאה הניצוצות של הבמה לקדושה. הגמרא אומרת ״אין ושחט אלא ומשך״ (מקור 4), והחסידות יוצקת במילים הללו תוכן פנימי: השוחט מושך את הבהמה מהעולם הגשמי, ומעלה אותה לרוחניות. זוהי בעצם הסיבה, מדוע מותר לנו לשחוט בהמה, הגם שזה כרוך בצער בעלי חיים, משום שעל ידי השחיטה מעלים את הבהמה להיות חלק מהאדם, ובהמשך, על ידי קיום מצווה עם האנרגיה של הבשר, מעלים את הבהמה להיות חלק מהקדושה – הקדוש ברוך הוא. (מקור 5).
בהתבוננות בעולם מסביבנו, רואים איך שהדומם משלים את תפקידו על ידי שהוא נכלל בצומה, הצומח תכליתו היא להיכלל בחי, תכלית החי להיכלל במדבר, ותכלית המדבר היא להעלות את האנרגיה של כולם ולחבר אותה לקב״ה. (מקור 6).
ג. בירור הניצוצות במדבר, ובארץ
רבי ישמעאל אומר שכאשר בני ישראל היו במדבר, היה אסור להם לאכול בשר לתיאבון, (אלא רק בזמן הקרבת קרבן) ורק כאשר נכנסו לארץ, או אז הותרה להם אכילת בשר (מקורות 8 ו-9).
מדוע?
מסביר הרבי, שאימתי אפשר לאכול בשר? כאשר ישנה התרחבות בכוחות הרוחניים ויש לאדם כוח לברר את הבשר. בזמן המדבר היהודים חיו בבועה רוחנית, שבה הם קיבלו את כל צרכיהם מן המוכן בצורה ניסית, ולא הייתה להם שום שייכות לגשמיות, ולכן גם לא ניתן להם כוח לברר את הגשמיות. משום כך, הם היו אסורים באכילת בשר תאווה. רק כשהגיעו לארץ ישראל, ושם היו צריכים להיות במגע עם הגשמיות בשביל לאכול ולחיות, הם אז גם קיבלו את הכוח לברר ולהעלות את הבשר לקדושה, ומשום כך הותרו באכילת בשר.
כאשר הנשמה רעבה לניצוץ האלוקי שבבשר זה מתבטא בגוף שמתאווה לבשר גשמי, כדי שעל ידי זה יתמלא רעבון הנשמה שרעבה לניצוץ האלוקי שבבשר.
