א. החגיגה הגדולה
בפרשתנו למדים על מצוות שמחת חג הסוכות (מקור 1). מה הייתה החגיגה הגדולה של חג סוכות? בלילות החג התכנסו בני ישראל בבית המקדש לחגיגת שמחת בית השואבה, כשלאחריה שאבו מים ממעין השילוח וניסכו אותם על גבי המזבח (מקור 2). הגמרא אומרת שזו הייתה חגיגה כה מפוארת ש”מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו”, כשהמקור לכך מרומז בתנ”ך (מקור 3).
בשיחה שואל הרבי: מה היה כה חשוב בניסוך המים שהצדיק חגיגה כל כך גדולה? נראה שהיא האפילה על שמחת החג עצמו, שהיא מצווה שכתובה במפורש בתורה…
ב. מנהג מקביל בחג הפסח
לפני שנענה על השאלה, הבה נבחן אירוע דומה שהתקיים בחג הפסח. התורה מצווה להקריב את מנחת העומר – “ממחרת השבת”. משמעות הפסוק היוותה נקודת מחלוקת; החכמים קיבלו במסורת שהכוונה ליום שלאחר חג הפסח, אולם הבייתוסים פירשו זאת כיום שלאחר השבת הראשונה שלאחר חג הפסח (מקור 4).
הרבי מביא את תיאור הגמרא על הפומביות המיוחדת שבה קצרו את העומר בשביל מנחת העומר, ואת ההסבר מהגמרא שהחכמים קבעו לעשות זאת בקול תרועה רמה, רק בגלל שקבוצות אחרות בעם ישראל עוררו על המסורת של תאריך הקצירה. חכמים רצו להדגיש את חשיבות המסורת ולדחות את הפרשנות של אותן קבוצות.
ג. להעביר מסר
מהו המקור למנהג ניסוך המים? מסורת! רבי עקיבא אמנם מסביר שזה כדי לברך את מי הגשמים (מקור 5), עם זאת, מנהג זה לא כתוב במפורש בתורה. הצדוקים שאינם מאמינים במסורת אכן דחו את המנהג הזה, ואפילו היה מקרה בבית המקדש בו אחד מהם זלזל בו (מקור 6).
הרבי מסביר שזוהי הסיבה לכך שערכו את שמחת בית השואבה באירוע כה גדול ופומבי בתור הכנה לשאיבת המים. זה נעשה כדי לחזק ולהדגיש את המסורת של ניסוך המים עליה עוררו הצדוקים. החגיגה הייתה ביטוי למחויבותנו למסורת.
הגמרא מציינת שהוקמו מרפסות מיוחדות עבור הנשים עבור החגיגה. הרבי מדגיש שזה מבטא את העובדה שחכמים עוררו את הנשים לבוא בהמוניהן לחגיגה זו (דבר שלא היה תדיר באותם ימים), משום שהחכמים רצו שכל אחד ואחת יפנימו את חשיבות המסורת.
