משיחת ש״פ מסעי, מבה״ח מנחם־אב, ה’תשד”מ
א. סיור בבית המקדש
משה רבינו בנה במשכן ששימש במדבר, והמשיך בַּגִּלְגָּל, בְּשִׁילֹה. בְּנֹב וּבְגִבְעוֹן. לאחר שנבנה בית המקדש בירושלים, נאסרו כל שאר המקומות, והר המוריה הוא המקום הנצחי. (מקור 1).
המשנה במסכת מידות מתארת לנו בפרוטרוט את שטח הר הבית ובית המקדש. (מקור 2), וגם הרמב״ם מוסיף פרטים (מקור 3).
ב. מבנה מדורג
הרמב״ם מדגיש, שבית המקדש לא נבנה במישור אלא במעלה ההר (מקור 4).
הרבי מסביר, שהעובדה שהמקדש היה במעלה הר, איננה ברירת מחדל, אלא יש בה נקודה עמוקה. החילוק בגובה חלקי המקדש – קשור מדת השראת השכינה שבאותו חלק. ולכן, כאשר צריכים לעלות לחלק המקדש שבו ישנה השראת שכינה באופן נעלה יותר, יש לעלות ב”מעלות”, כלומר, להתעלות לדרגה נעלית יותר. הרמב״ם מפרט את העליות השונות בבית המקדש, שהם מתאימות למידת הקדושה שבאותם חלקים. (מקור 5).
ג. המשכן היה כולו ישר
שואל הרבי, אם כן, מדוע היה המשכן כולו במישור? הרי החילוקים בהשראת השכינה היו גם במשכן!
ומסביר, שהמשכן היה דירת עראי, ולכן, קדושת המשכן לא חדרה לקרקע, והיא לא התבטאה בגובה הקרקע. ואילו בית המקדש היה דירת קבע, וקדושתו חדרה לקרקע עצמה, ולכן היא התבטאה בגובה הקרקע בחלקים השונים של בית המקדש.
ד. יש דברים שלא נמדדים בגובה
אמנם, שואל הרבי, מדוע קודש הקודשים לא היה גבוה יותר מההיכל?
ומבאר, שכאשר מדובר על דרגות קדושה שיש ערך ושייכות ביניהן, זה בא לידי ביטוי בגובה המקום הגשמי, אבל כאשר מדובר על דרגה שבאין ערוך לגמרי, לא שייך שזה יתבטא בחילוק בגובה.