משיחת שבת פרשת בלק, י”ד תמוז, ה’תשט”ז
א. עם כלביא יקום
בפרשתנו בלעם מתנבא על עם ישראל “עם כלביא יקום וכארי יתנשא”. (מקור 1).
הזוהר מפרש ש”ארי” הוא חזק ו”לביא” חזק עוד יותר. שואל הרבי: אם כן, מדוע הפסוק מקדים “ארי ל”לביא”? לכאורה היה צריך להתחיל מן החזק אל החזק יותר?
מתרץ הרבי: הפסוק עוסק בזמן הגאולה, לאחר סיום עבודת הבירורים, כאשר אין התמודדות ממשית עם ה’לעומת זה’. בזמן של מלחמה רגילה, סדר ההנהגה הוא הדרגתי, מהקל אל הכבד, שכן לא מתחילים מיד בתוקף גדול מול הצד שכנגד, משום ששומרים את הדרגה הגבוה יותר לחלק הבא במלחמה. אולם בגמר הבירורים משתנה המצב: בתחילה נדרש תוקף גדול יותר, “לביא”, אך לאחר מכן אין צורך בעוצמה גדולה שכן כוח ה’לעומת זה’ נחלש ואז די בתוקף של “ארי”.
ב. מהי הנבואה?
אחד מיסודות האמונה היהודית הוא שהקב”ה מתגלה ומדבר עם בני אדם באמצעות נבואה.
הרמב”ם מונה סדרת תנאים הכרחיים כדי שאדם יהיה ראוי לנבואה (מקור 2), וכן מתאר את מדגת הנביא כמי שמתעלה מעל שאר בני האדם (מקור 3). בשעת הנבואה הנשמה מתפשטת מן הגוף, כלומר, הנביא מתנתק מהחומריות והעיסוק הגשמי ונעשה כלי זך לקבלת דבר ה’.
הנבואה עצמה אינה מועברת באופן ישיר וברור, אלא בדרך של משלים, חידות ודימויים. לעיתים נכתבו בנבואות גם המשל וגם פתרונות, ולעיתים הובא רק התרון ללא פירוט המשל עצמו (מקור 4).
ג. הנבואה עוד תחזור
בפסוק קודם נאמר “כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל”. (מקור 6).
התלמוד הירושלמי כותב שבלעם אמר נבואה זו “בחצי ימיו של עולם” (מקור 7). והרמב״ם מבאר, שבלעם התנבא בשנת ב’ אלפים תפ”ח (2,488), וכשיעברו אותו מספר שנים מאז והלאה – היינו בשנת ד’ אלפים תתקע”ו (4,976), תשוב הנבואה לישראל (מקור 8).
ואכן בסמוך לתקופות אלו מצאנו כמה מגדולי ישראל שזכו להשראה נבואית: ר’ שמואל החסיד, ר’ אלעזר בעל הרוקח (מקור 9), הרמב”ן (מקור 10), הראב”ד (מקור 11) ועוד. מכאן נראה שהתחילה חזרת הנבואה לישראל, וכבר יכול להתקיים המשך הפסוק “הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא” הרומז לגאולה העתידה.
בדורות האחרונים, ככל שמתקרבים לביאת המשיח, הנבואה חוזרת ומתגלית, החל מההתגלות על ידי הבעל שם טוב ותלמידיו עד לאדמו”ר הזקן כפי שמביא הרבי הצמח צדק (מקור 12). ונשיאי חב”ד לאחריו.
מכיון שחזרת הנבואה התקיימה כבר, לכן גם ״עם כלביא יקום״ יכול כבר להתרחש.
ד. אבל כתוב נאמר ש׳נסתלקה רוח הקודש מישראל׳?
לכאורה, הרי נאמר בחז”ל שהנבואה הסתלקה לאחר פטירת הנביאים האחרונים!
מבאר הרבי שאין הכוונה שהנבואה בטלה לגמרי, אלא שנסתלקה במובן הזה שאינה מצויה עוד כבעבר, שכן מפורש בחז”ל שגם לאחר מכן הייתה השראת רוח הקודש אצל יחידי סגולה, אלא שמצד מצב הדורות, אין בני אדם הראויים במדרגתם לקבל נבואה ולכן אין היא מצויה בפועל. אך כאשר יימצא אדם הראוי לכך היא תחזור ותשרה.
לכן הרמב”ם לא מציין בשום מקום שהנבואה עתידה להתבטל. בנוסף הוא מספר על אדם בתקופתו שזכה להשראת נבואה.
ה. הנבואה בדורינו
משה מנבא בתורה ש״נביא מקרבך .. יקים לך ה׳ אלוקית, אליו תשמעון. (מקור 13).
הנביא הוא שליחו של הקב”ה, המוסר את דבר ה’ והוראותיו לישראל. מצווה על כל אדם לשמוע לדבריו לקיימם, כשם שמקיימים את דבר ה’ עצמו.
יסוד זה נכון ביחס לנביאים שבכל דור ודור, וכך גם בדורינו, הרבי הקודם, שהיה נביא בדורנו, וניבא ש״הנה זה משיח בא״.
