א. שמירת המקדש
יש מצווה מיוחדת לשמור על בית המקדש, לא מפני פחד משודדים אלא משום כבוד. (מקור 2).
משמר הכבוד איננו בשביל ה׳בנין׳ הפיזי, אלא לכבוד השכינה השורה בו. לכן בחרו דווקא באנשים החשובים – הכהנים והלווים – להיות השומרים. מכיון שהקדושה אינה בטלה, מסתבר שמשמר הכבוד בשביל השכינה אמור להמשיך גם לאחר החורבן!
[קטע רשות. באם מצוות יראת המקדש שהיא רק מצוות עשה, קיימת גם לאחר החורבן (מקור 3), בוודאי שאת מצוות שמירת המקדש שהיא ׳לא תעשה׳ ו׳עשה׳, יש לקיים גם כיום.]
ב. האם עלינו לשמור על בית המקדש בימינו?
נשאלת השאלה: מדוע זה אף פעם לא נעשה?
נשיאי חב”ד גילו מעורבות משמעותית בחיזוק ארץ ישראל, ובכל זאת הם לא השתדלו לממש את מצוות ‘שמירת המקדש’. מדוע?
יתירה מזו: גם אם יש סברה שהמצווה אינה קיימת לאחר החורבן, הרי כאשר המשיח יבוא ובית המקדש ירד מיד מן השמים המצווה תשוב להיות מעשית. ואם כן, רק לשם כך כדאי להכין שומרים כבר עכשיו.
ג. פיקוח נפש דוחה שמירה
מכיון שהר הבית הוא נושא רגיש מאוד, צעד שכזה הוא בגדר של ‘פיקוח נפש’ שדוחה את כל התורה. אפילו היום, כאשר הר הבית נתון תחת שליטת בני ישראל, ויש הסכמי שלום, זה לא מנטרל את האיום מקיצוניים שפועלים באופן עצמאי. ולכן, במשך כל הדורות עד היום, לא קיימו את מצוות שמירת המקדש.
ד. שמירת המקדש ברוחניות
בניית המשכן ברוחניות היא – שכל אדם יהפוך את חדרו ואת ביתו למשכן לה’, בכך שהוא לומד שם תורה ומקיים מצוות.
גם מצוות ‘שמירת המקדש’ קיימת בצורה רוחנית. כאשר ילד מייקר את ספרי הקודש שלו ומכבדם – הוא מקיים את מצות ‘שמירת המקדש’. כאשר אדם מכבד את החלק הקדוש בחיים ואת חפצי הקדושה שלו, יותר מאשר את דברי החולין שלו, הוא מקיים את מצות שמירת המקדש ברוחניות.
