א. מה לא טוב בפירוש הפשוט?
מלך מצריים קורא למיילדות העבריות שפרה ופועה וּמְצַוֶּה עליהן להמית את הזכרים שייוולדו ליהודים. המיילדות לא מצייתות, ובהמשך משיבות שהנשים העבריות יולדות בעצמן ללא סיוע. כשכר על כך, גמל להן הקב”ה ב’בתים’. מפרש רש”י ששפרה ופועה הכוונה ליוכבד ומרים, ו’בתים’ הכוונה לשושלות הַלְּוִיָּה הכהונה, והמלכות (מקור 1).
שואל הרבי: למה אי אפשר לפרש, שלמיילדות קראו אכן שפרה ופועה, והשכר של הקב”ה היה שהוא בנה להם ‘בתים’ – משפחות גדולות? כפי שאנו רואים שבתחילת הפרשה כתוב “איש וביתו” ושם ברור לכולם שהכוונה ב’ביתו’ היא משפחתו. (מקור 2).
ב. מדוע בכלל היו צריכים את המיילדות?
כאשר רש”י מפרש פסוק בצורה מדרשית, זה בגלל קושי בהבנת הפסוקים בצורה הפשוטה. בקריאת הפסוקים עולות שתי שאלות פשוטות: א. כיצד הספיקו שתי מיילדות בלבד עבור כל העם? ולאידך, לפי מה שהמיילדות אמרו לפרעה, שהיהודיות יולדות לבד, בשביל מה בכלל צריך מיילדות?
השאלות מוכיחות שלא היה מדובר כאן במיילדות רגילות, ופירוש המדרש מבהיר זאת. כדלהלן.
ג. מנהיגוֹת רוחניוֹת
נשות ישראל באותה תקופה אכן ילדו לבדן בבית, ותפקיד המיילדות היה מוראלי – להרגיע את רוחן של נשות ישראל, שבמקרה חרום הן יהיו שם. אך גם בתור מרגיעות שתי מיילדות לא יספיקו לעם שלם. לכן מוכרחים לומר שהן היו נשים צדקניות וידועות בעם, שעצם מציאותן הרגיעה וחיזקה את הנשים בשליחותן המיוחדת – ללדת ילדים נוספים לעם ישראל. ואלה היו יוכבד ומרים.
ד. מידה כנגד מידה
עדיין נותרה השאלה, מדוע מפרש רש”י את המילה ‘בתים’, כשושלות של כהונה, לויה ומלכות?
במצב שבו כל אישה יולדת שישה בכרס אחת, העובדה שלאשה יש משפחה גדולה אינה מהווה שכר מיוחד. לכולן היה את זה. לכן רש”י נזקק לפירוש המדרש, שהשכר הוא – שושלות כהונה לויה ומלכות (מקור 3).
בשיחה נוספת הרבי מסביר בעומק יותר, שעיקרון השכר היה מידה כנגד מידה (מקור 3). הן במעשיהן לא רק שיילדו מספר רב של ילדים, אלא בכך גם בנו את העתיד של כל העם. לכן הן קיבלו כשכר לא רק ילדים רבים, אלא את שושלות הכהונה הלוויה והמלכות של עם ישראל כולו (מקור 4).
