א. אותיות פורחות
כאשר משה רבינו יורד מההר, הוא רואה לתדהמתו שעם ישראל רוקד סביב העגל, והוא שובר את הלוחות תחת ההר. (מקורות 1, 2) שואל הרבי, הלוחות עצמם (גם לפני שנכתבו עליהם עשר הדברות), היו בריאה מיוחדת שאלוקים ברא, וכיצד יכול היה משה לשוברם?
רש״י מסביר, שהלוחות שנתן הקב״ה לישראל, הם ככתובה שנתן מלך לארוסתו. וכאשר בני ישראל חטאו בעגל, משה שבר את הלוחות, כמו אותו שושבין שקורע את הכתובה, בשביל להציל את הארוסה מגזר דין מוות. משום שכשאין כתובה, היא לא נשואה למלך. כך גם כאן, כשאין לוחות, בני ישראל לא יתחייבו מיתה. (מקור 3).
מכיון שהמדרש אומר שהאותיות פרחו מהלוחות, אם כן, גם לפני שמשה שבר את הלוחות, כבר לא היתה כתובה. מדוע אם כן, שבר משה את הלוחות?
ב. החיות שהסתלקה
הרבי מסביר, האותיות שבלוחות לא פרחו פיזית, אלא החיות שבהן. ואם כן, האותיות הפיזיות שנחרתו על הלוחות עדיין היו קיימים, ולכן היה צריך משה לשוברם. דומה הדבר להסתלקות נשמת הצדיק מן הגוף – שהשוותה לשבירת הלוחות. (מקור 4)
זה עונה גם על השאלה, מי הרשה למשה לשבור את הלוחות? הרי כמו שאסור לנתץ מזבח ולמחוק את שם ה׳, בוודאי שאסור לשבור את הלוחות! התשובה הפשוטה היא, שמשה מסר את נפשו ושבר את הלוחות בשביל להציל את עם ישראל. אך על פי המדרש שלמדנו יש ביאור טוב יותר. כשמשה ראה שה׳ לקח את החיות שבאותיות, הוא הרגיש שה׳ שובר את רוח הלוחות, ולכן הוא המשיך ושבר גם את גוף הלוחות.
ג. הסיבה המיסטית לשבירה (קטע רשות)
הלוחות נשברו בגלל שלושת אלפים אנשים שחטאו בחטא העגל. מדוע, הרי רוב עם ישראל לא חטא בעגל? למשל, נשות ישראל לא השתתפו בחטא העגל. (מקור 5).
הרבי מסביר: העובדה שהאותיות פרחו מהלוחות, גרמה ללוחות לחוש בירידתם, ולכן הפכו לכבדים, עד שמשה היה מוכרח לשוברם.
כמו כן בנוגע לגוף היהודי לאחר פטירתו: הסיבה שהגוף של האדם חוזר לעפרו (הגם שגוף של יהודי בפני עצמו הוא קדוש), היא מכיון שהגוף מרגיש בירידתו, ולכן חפץ להתבטל.
