א. לוח השנה היהודי
מה מיוחד בלוח השנה היהודי? לפני שבני ישראל יצאו ממצרים, ה’ ציווה את משה על הלוח היהודי, והורה שהחדשים יקבעו לפי מסלול הירח(מקור 1). כפי שקראנו ברמב”ם, חודש הירח אורך 29 ימים וחצי(מקור 2), וכתוצאה מכך שנה בת 12 חודשים אורכת 354 ימים. אולם לאידך התורה מצווה עלינו לחגוג את חג הפסח בעונת האביב (מקור 3). הרמב”ם מסביר שבכדי לאזן בין שנת הירח שהיא 354 ימים לשנת השמש שהיא 365 ימים, ולשמור את חג הפסח באביב, בכל שנתיים או שלש אנו מעברים את השנה ומוסיפים בה חודש. (מקור 4),
בקטע הראשון של השיחה הרבי מסכם את הפרטים הללו.
ב. הירח והשמש המשמעות העמוקה
הרבי בשיחה יוצר השוואות בין השמש והירח אל האדם. כדוגמת הירח – בכל אדם ישנם דברים משתנים שיש בהם עליות וירידות, וכמו השמש – ישנם באדם דברים שהם קבועים ולא משתנים. הדבר נכון הן בחיים הרגילים והן בעבודת ה׳.
ג. השנה המעוברת של הנשמה
כמו שבשנה מעוברת, בשביל לאזן את החיסרון שנוצר בשל השנים שנקבעים לפי הירח, אנו מוסיפים שלושים יום נוספים, כך גם בעבודת ה׳, כשאדם מזהה שיש אצלו חיסרון (בדוגמת הירח), עליו להוסיף ולהתחזק עוד יותר באותו נושא, בכדי לאזן את החיסרון, ועוד להוסיף עליו. וזהו ענין התשובה.
ד. המעלה שבהתחדשות
במכתב כללי שנכתב בפתח שנה מעוברת, הרבי מתמקד בהבדל האמור בין השמש והירח, ומסביר (בשונה מהשיחה להלן), שהיציבות שבשמש והשינויים וההתחדשות של הירח מסמלים על צדדים שונים בעבודת השם. יש את העבודה היום יומית שהיא ללא שינויים כדוגמת השמש, ויש את החגים ומצוות מיוחדות שהם רק בימים מיוחדים, והם מעוררים התלהבות והתעוררות מחודשת כדוגמת הירח. (מקור 5).