משיחת יום ב’ דחג השבועות, ה’תשי”ד
א. אמן יהא שמיה רבא…
אליהו הנביא התגלה לבעש״ט ואמר לו שאמירתו של יהודי פשוט “אמן יהא שמיה רבא” פועלת בשמיים יותר מייחודי השמות של הצדיקים. מאז השתדל הבעש”ט לעורר יהודים לומר דברי שבח לה’ (מקור 1).
עוד אמר הבעש”ט על הפסוק “אשרי תבחר ותקרב, ישכן חצריך… קדוש היכלך”: יש יהודים פשוטים – “חצריך”, ויש תלמידי חכמים – “קדוש היכלך”. אך באמירת “אמן יהא שמיה רבא”, שראשי תיבות שלה הם “אשרי”, הם נעשים כולם שווים.
ב. מה התחדש למשה רבנו במתן תורה?
הרבי הריי”ץ שואל: מתן תורה נתן ליהודים את הכוח להתחבר עם עצמותו של הקב”ה, אך מה התחדש אצל משה רבנו? הוא היה מלכתחילה במדרגה רוחנית גבוהה ביותר! הרבי הריי”ץ משיב: במתן תורה התחדשה אצל משה ההכרה וההרגשה במעלתם של היהודים הפשוטים (מקור 2).
הדבר יובן על פי דברי המדרש שבמתן תורה היו חייבים להיות שישים ריבוא מישראל – כל נשמות ישראל. אם נשמה אחת הייתה חסרה, התורה לא הייתה ניתנת (מקור 3), בדומה לכך שהשכינה שורה רק במניין של עשרה יהודים.
מכאן למד משה את מעלתם של היהודים הפשוטים.
הרבי מסביר שהחידוש של מתן תורה הוא שדווקא באמצעות מצוות גשמיות שנראות פשוטות אפשר להגיע לעצמותו של הקב”ה. על פי זה אפשר לומר, שבמתן תורה משה הבין את מעלת הפשיטות בו עצמו, שדווקא באמצעות קיום מצווה גשמית ‘פשוטה’ הוא מתחבר לקב”ה למעלה מכל המדרגות הרוחניות שאליהן הגיע.
ג. העבודה הפשוטה היא הנעלית ביותר
המסר אלינו הוא שגם תלמידי חכמים צריכים לעזור ולסייע ליהודים בפועל, בגשמיות וברוחניות. הרי אפילו משה רבנו גילה במתן תורה את המעלה המיוחדת של העבודה הפשוטה – היכולת לקיים מצוות ולהתחבר באמצעותה לקב”ה, כמו כל יהודי.
בחג שבועות תש”ד בחר הרבי הריי”ץ שלושה אנשים ושלח אותם לקרב בחורי ישיבות לתורת החסידות (מקור 5). הוא הסביר את הפסוק “אם ערבת רעך” – הדרך לגרום ערבות ונחת לקב”ה היא על ידי “תקעת לזר כפיך” – להושיט יד ליהודי אחר ולקרב אותו.
מבין שלושת השלוחים, שניים היו תלמידי חכמים, והשלישי היה אדם פשוט. שני הלמדנים סיימו את שליחותם וחזרו לעיסוקיהם, ואילו דווקא היהודי הפשוט המשיך בשליחות, והצלחתו ניכרה בפועל. כך התגלתה במוחש מעלתו של היהודי הפשוט.
