משיחת שבת פרשת בא תשל”ו
א. אני ולא מלאך
הקב”ה מצווה את בני ישראל להקריב קורבן פמסח ולמרוח את דמו על המשקוף והמזוזות, ובכך יינצלו ממכת בכורות (מקור 1). משה מוסר את דברי ה’ על מכת הבכורות לפרעה (מקור 2).
שואל הרבי: מדוע דווקא במכת בכורות, נאמר באופן חריג לשון הפעולה “אני יוצא בתוך מצרים”, בשונה מכל המכות שלא הצריכו ‘יציאה’?
ההסבר: ‘יציאה’ כאן משמעותה ביטוי של חביבות וקרבה מיוחדת מה’ לישראל, שכביכול יצא בעצמו והגן על כל בית יהודי באופן אישי וגאל כל אחד מבני ישראל. זאת בשונה מהביטוי שנאמר כלפי הכאת בכורות מצרים “ועברתי” – העברה כולל הנעשית בבת אחת ולא ירידה והתעסקות אישית.
רעיון זה מודגש בלשון הגדה של פסח בתיאור מכת בכורות – אני ולא מלאך (מקור 3). אדמו”ר הזקן מצטט את ההגדה, ומבאר שהעובדה שהקב״ה עצמו, ירד למצרים להציל את עם ישראל, ביטאה קירבה ואהבה מיוחדת לבני ישראל (מקור 4). בדרך זו מפרש את הפסוק גם ה’אור החיים’ הקדוש (מקור 5).
ב. מה לו ליהודי בבית המצרי?
אהבתו של ה’ לבני ישראל במהלך מכת בכורות באה לידי ביטוי גם בפרטי הנס, כדלהלן:
רש”י שואל מה אירע ליהודי ששהה בליל פסח בבית של מצרי? ומשיב שהמצרי נהרג, אולם היהודי ניצל (מקור 6).
שואל הרבי: מהיכן עלתה הסברה שיהודי עלול להיפגע עם המצרי?
ההסבר: לאחר כל השנים בהם חוו בני ישראל את הרשעות הגדולה של המצרים ובראשם פרעה, שלמרות הברכה שהביאו יעקב ויוסף למצרים (מקור 7), הם התאכזרו כל כך לבניהם, ועכשיו שסוף סוף הגאולה כבר בפתח, הולך יהודי ועדיין מתחנף למצרי, ומזמין אותו הביתה, ונותן לו לאכול מקרבן פסח! או לאידך, עוזב את הקהילה, ובוחר להתארח אצל המצרי! כמה רגשי נחיתות ושפלות צריך בשביל זה…
כאן עולה הווה אמינא אולי לא צריך להתאמץ להציל את אותו יהודי, כיוון שההבדל בינו לבין המצרי היטשטש? מחדשת התורה שהקב”ה גילה חיבה עמוקה לכל בני ישראל, גם לאלו שמצבם הרוחני ירוד כל כך, ובעצמו הציל כל יהודי באופן אישי.
ג. כמה רחוק עלי ללכת?
הדברים קוראים אותנו לפעולה: יש החושבים שאין זה ראוי לרדת ולצאת מהסביבה הרוחנית הגבוהה שלהם, כדי לקרב יהודים שמצבם הרוחני ירוד. אולם הקב”ה עצמו נהג אחרת, ירד למצרים ערוות הארץ, ובעצמו הציל וגאל כל יהודי, גם הרחוק ביותר, באופן אישי. ומכאן ההוראה אלינו.
