מהתוועדות כ”ף מנחם-אב תשמ”ה
א. מידת הבטחון
מידת הביטחון היא מצב של מנוחה ושלווה פנימית, כאשר האדם משתחרר מדאגות ופחדים משום שהוא סומך על ה’ כמגן וחומה בצורה. (מקורות 1-2).
גם כאשר אדם חווה מצב קשה, עליו להתאזר בביטחון גמור שהמצב ישתנה לטובה. יחד עם זה על האדם להתפלל ולבקש מה’ שיתן לו רפואה פרנסה ושאר דברים טובים, באופן הנראה והנגלה. זו ‘מצוות עשה’ של התפילה – לבקש את צרכיו (מקור 3).
הגמרא מספרת על חיזקיהו המלך, שגם לאחר ששמע שה׳ גזר עליו מיתה, הוא לא התייאש משום ש”אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם – אל יתייאש מן הרחמים”. הוא התפלל בכל ליבו, והגזירה בוטלה (מקור 4).
ב. לברך על הרעה כמו על הטובה
כאשר התפילה לא מועילה, ומתרחש לאדם מקרה לא רצוי, קובעת הגמרא שעליו לברך על הרע כמו על הטוב (מקור 5), ואף לקבל את הרע בשמחה, כי כל מה שעושה ה’ הוא לטובה, ו”גם זו לטובה”, אלא שהטוב הזה לא גלוי וחשוף לאדם.
יהודי חי את חייו באמונה ב’אלוקים חיים’ ומקיים את מצוותיו מתוך שמחה, וגם כאשר קורה דבר עצוב, אין זה משנה את רוח החיים שלו. בקשתו היא שהטוב הנעלה יתגלה לעיניו.
ג. הכל לטובה
לפנינו שני סיפורים מחז”ל הממחישים את העיקרון שכל מה שה’ עושה הוא לטובה:
סיפור ראשון:
רבי עקיבא ביקש להתארח בבית מלון וסורב. כאשר ישן בשדה הרוח כיבתה את הנר, חתול טרף את התרנגול ואריה אכל את החמור, והוא אמר: “כל מה שעושה הקב”ה – לטובה הוא עושה”. בבוקר התגלה שגייס שבה את תושבי העיר בלילה. (מקור 6).
סיפור שני:
נחום איש גם זו, נשלח להביא תיבה של אבנים טובות כדורון לקיסר. בדרך הוחלפו האבנים היקרות בחול. כאשר פתחו אותה בפני הקיסר, הוא זעם, אך לפתע הופיע אליהו הנביא והסביר למלך שיתכן וזהו העפר שאברהם זרק לשמיים והפך בנס לחרבות. ואכן, המלך השתמש בעפר וכבש באמצעותו מדינה (מקור 7).
הרבי מנתח את שני הסיפורים:
בסיפורו של רבי עקיבא קרו דברים שציערו אותו, אך בסופו של דבר הם התגלו כטוב, כשניצל מצרה גדולה יותר. בסיפורו של נחום איש גם זו, לא קרה אף מאורע של צער או נזק, והתברר שכל המתרחש היה לטובה מלכתחילה.
כל מה שה’ עושה הוא לטובה – בסופו של דבר יהיה טוב, גם אם בדרך ישנם מצבים קשים.
גם זו לטובה – כל מה שקורה לאדם הוא טוב מוחלט (מקור 8).
לסיכום, הרבי מסביר שישנם שתי חלקים באמונה: כשמגיע לאדם מצב מאתגר, ראשית עליו לבטוח בה׳, ולהתפלל שיסיר ממנו את היסורים, ויתן לו טוב הנראה והנגלה. באם לפועל באו עליו היסורים, עליו להאמין שכל מה שבא מאת ה’ הוא טוב, וכאשר קורים דברים שנראים להפך מהטוב, זה רק כי הטוב נעלה כל כך שאינו יכול להתגלות בעולם, והוא טוב נעלם. (מקור 9).
