משיחת שבת פרשת חיי שרה, מברכים החודש כסלו, ה’תש”כ
א. יגעת ומצאת
הפסוק הראשון בפרשתנו מסכם את מספר שנות חיי שרה, ורש”י מסביר שכל שנותיה היו שוות לטובה (מקור 1). הרבי מבאר שה״שוות לטובה״ התבטא בשלשת הניסים שהיו באהל שרה במשך כל שנות חייה – ברכה בעיסה, ענן קשור על האוהל ונר שדלק מערב שבת לערב שבת.
כשמתה שרה – הפסיקו הניסים, וכשרבקה הגיעה בתור כלה ליצחק, הניסים חזרו. זה היה הסימן ליצחק שהיא אשתו המיועדת, וזה הביא לו נחמה. (מקור 2)
הרבי מסביר שהניסים הללו היו ברכות, שהגיעו רק לאחר המאמץ המירבי שהשקיעו אברהם ושרה. לאחר שאברהם בנה אהל, הגיע ענן לתוספת הגנה. לאחר ששרה הכינה כמות גדולה של עיסה, הגיע הנס שהוסיף בה ברכה, ולאחר שהיא הדליקה את הנר, הגיע הנס לוודא שהוא לא יכבה. הרבי לומד מכך, שכשאנו מתייגעים ככל שביכלתינו, הקב״ה יוסיף את ברכתו שלו.
ב. הרובד הפנימי
בחלק הבא, מסביר הרבי את המשמעות הפנימית של האהל, העיסה והנר, בחיינו הרוחניים.
העיסה – מרמזת על עבודת ה’ על פי טעם ודעת. האהל – מרמז על עבודת ה׳ שלמעלה מהשכל. האור – מרמז על תורת החסידות שמאירה את חייו של האדם.
הנס הוא, שלאחר שאנו נתייגע בכוחות עצמינו בשלשת הרבדים דלעיל, הקב״ה יתן לנו ברכה, שתקדם אותנו הרבה יותר.
