משיחת יום ד’ פ’ נצבים, כ”ד אלול, ה’תשל”ד,
ומשיחת כ”ף מרחשון ה’תשל”ה,
ומשיחת ו’ תשרי, התשל”ו.
א. מבצע נש”ק – נרות שבת קודש
יהודים השתדלו מאז ומתמיד להרבות אור בחייהם. לנשים יש שליחות מיוחדת בעניין, שכן הן מדליקות נרות שבת ומאירות את הבית.
בשולחן ערוך ישנם שתי טעמים להדלקת נרות שבת: שלום בית ועונג שבת, ומודגש שהמצווה מוטלת בעיקר על הנשים. (מקור 1).
אומר הרבי: בשל התגברות החושך לאחרונה, על יהודים להוסיף באור, ולהתחיל בבית פנימה – בהדלקת נרות שבת. ההוספה תתבטא בכך שלא רק הנשים הנשואות, אלא כל בנות הבית החל מגיל חינוך, ידליקו נרות שבת.
סיבה נוספת לחשיבות הדלקת נרות על ידי בנות צעירות, שהעובדה שהן מדליקות תשפיע גם על אימותיהן שעדיין לא מדליקות, להצטרף גם הן למצווה.
ב. הוכחה מהחומש
בפרשתנו אנו קוראים על סופה המוצלח של שליחות אליעזר עבד אברהם, להביא ליצחק שידוך: “ וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ”. מצטט רש״י מהמדרש, שכאשר שרבקה נכנסה לאוהל שרה, חזרו שלושה ניסים שקרו בזכות שרה ואבדו כשנפטרה: ענן מעל האוהל, ברכה בעיסה, והנר שדולק משבת לשבת (מקור 3), וזה הוכיח ליצחק שרבקה היא זו המתאימה להיות אשתו.
מכאן עולה, שעוד לפני חתונתה ליצחק, רבקה אימנו הדליקה נרות שבת! כך עולה מסדר הפסוק, שבתחילה נכנסה לאוהל ונס הנרות חזר (“וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה – והוא ראה שהיא כמו – שָׂרָה אִמּוֹ”), ואחר כך נישאו (“וַיִּקַּח אֶת־רִבְקָה וַתְּהִי־לוֹ לְאִשָּׁה”).
הגם שעל פי דין, על הגבר להדליק נרות כשאין אשה בבית, ואם כן, אברהם ויצחק כבר הדליקו נרות בעצמם, בכל זאת רבקה לא הסתפקה בכך והדליקה בעצמה.
ההוראה מכך: גם כאשר בבית יש מישהי מבוגרת שמדליקה נרות, על הילדה להדליק נרות גם היא, בדיוק כפי שנהגה רבקה.
רואים אנו כאן עניין נפלא נוסף: למרות העובדה שאברהם הדליק בעצמו נרות שבת מאז פטירת שרה, אצלו לא התרחש הנס, והנס התקיים דווקא כשרה ורבקה הדליקן נרות.
הסיבה לכך שהנס התרחש דווקא בהדלקת הנרות של הנשים, היא משום שזהו תפקיד ושליחות האישה לנהל את הבית ולהאיר אותו, ולכן דווקא אצלן התרחש הנס שהאיר את הבית במשך כל השבוע.
