א. המרגלים שכשלו והמרגלים שהצליחו
משה רבינו שלח מרגלים לארץ ישראל בכדי לבדוק מהי הדרך הטובה ביותר לכובשה. הם חוזרים ומגישים מסקנה – לא כדאי לעלות לארץ ישראל. (מקורות 1-2). בני ישראל מגיבים בבכי לאומי, המרגלים נענשים, ובני ישראל נשארים במדבר 40 שנה. ארבעים שנה לאחר מכן, שולח יהושע מרגלים כדי לרגל את יריחו. הם חוזרים בסיום המשימה ומגישים את הדוח – הדרך סלולה לכיבוש הארץ (מקור 3).
הרבי שואל, מה הייתה הבעיה בדיווח של מרגלי משה? הם הרי הגישו דוח ממה שהם ראו! ומסביר, שהם לא נשלחו על מנת לבדוק האם המשימה אפשרית, אלא מהי הדרך הטובה לכבוש את הארץ. הגשת מסקנתם אישית שהמשימה בלתי אפשרית – היוותה חריגה מהתפקיד שלהם וחיבלה במטרה. מרגלי יהושוע, הגישו את המידע כפי שהוא, ולכן זה הצליח.
ב. אל תשאל האם, אלא כיצד
לקחים מסיפור המרגלים:
א. כאשר יהודי הולך בשליחותו של הקב”ה, עליו לדעת שאין כל ספק בכך שהוא יכול למלא את השליחות. אך יחד עם זה הוא צריך להתכונן כראוי, ולברר מהי הדרך הנכונה למלא את המשימה.
סיפור – ההצלחה מובטחת.
ב. אל תחכה לאחרים שיספרו לך. עשה זאת בעצמך! לך תבקר במקום ותראה מה צריך תיקון.
ג. לעיתים אנו רוצים לעשות מעשה טוב, אך רבים בסביבה שלנו מגחכים, ואומרים לנו שאנו טועים. עלינו לזכור את המסר מהמרגלים, לא תמיד הרוב צודק.
סיפור – הרוב השתוי.
ג. דווקא בעולם הגשמי
הרבי מבאר רובד עמוק יותר בטעותם של המרגלים שנשלחו על ידי משה. הם חשבו שהחיים במדבר מצוינים. הם לא צריכים להתעסק בגשמיות, ורק לומדים תורה כל היום מפי משה רבינו בעצמו. לכן הם חשבו שכדאי להישאר במדבר. הם לא הבינו שתכלית הבריאה ונתינת התורה היא בשביל שאנשים יחיו חיים גשמיים, ויחד עם זה יהיו מחוברים לקב”ה.
גם בימינו, אנו צריכים לחיות בתוך העולם ולהשתמש בו ובכל מה שבו למטרות רוחניות. את הרדיו לנצל לפרסום דברים חיוביים ואת העשירות לנצל צדקה.
