א. ביזת מצרים
לפני שהקב”ה הוציא את בני ישראל ממצרים, הוא ציווה עליהם לשאול משכיניהם כלי כסף וזהב, ולצאת ברכוש גדול (מקור 1). היהודים נענו בהתלהבות (מקור 2). לאחר קריעת הים וטביעת המצרים, צברו היהודים עושר רב עוד יותר (מקור 3). לפי הגמרא, כל יהודי יצא ממצרים עם תשעים חמורים טעונים בכסף ובזהב (מקור 4).
הרבי מציין את הביאור החסידי שבני ישראל “התעלו” משהותם במצרים. במובן הפשוט, זה מתבטא בכך שהם צברו עושר רב. אבל יש כאן כמובן רובד נעלה יותר.
ב. רכוש רוחני
על פי הקבלה, ניצוצות רוחניים היו שבויים במצרים, ושאילת הזהב והכסף הייתה כדי לגאול אותם משם ולהעלותם לקדושה. (מקור 5).
הרבי מסביר, שעבור יהודי הצלחה חומרית והצלחה רוחנית שלובות זו בזו. לעושר הגדול הייתה גם משמעות רוחנית. הם לא רק רדפו אחרי הכסף; הייתה בזה משמעות רוחנית של בירור הניצוצות.
ג. מיהו החכם?
אך המסר הזה מתהפך לגמרי בלימוד מקור 6, שמשבח את משה על כך שחיפש את ארונו של יוסף במקום לשאול כסף וזהב כמו שאר העם.
אולם, הרי הקב”ה ציווה מפורשות על בני ישראל לשאול כסף וזהב ממצרים?
התשובה, אומר הרבי, טמונה בסדר עדיפויות נכון. על כך בשיעור שלפנינו.