מנחם-אב: געגוע – טוב או רע?

מ

לעתים אנו נתקפים בגעגועים לאירועים מהעבר או בצימאון רגשי למצבים מסוימים. האם הרגשות הללו הם גחמה של התרפקות נוסטלגית, לעיתים מדומיינת, שיש להדחיק? או שמא הגעגוע והצימאון הינם מרכיב שמרווה ומנחם?

תוכן השיעור:

א. שם מבלבל

חודש אב הוא חודש עצוב. במהלך חודש זה אירעו לעם ישראל אסונות חמורים ואנו מתאבלים לא כבר מתחילת החודש (מקור 1). ואכן הנביא ירמיהו אומר שכל החודש מוכן לפורענות (מקור 2).

שואל הרבי: מדוע אם כן מכנים אנו את החודש בשם “מנחם-אב”? איזו נחמה הוא נותן לנו?

אחד מההסברים הוא שאנחנו מוצאים נחמה בכך שהקב”ה החריב את בית המקדש ולא השמיד את עם ישראל (מקור 3-4), אך זה עדיין לא מסביר מדוע החודש הוא חודש של נחמה בכל שנה ושנה.

ב. העוצמה של הגעגועים

הרבי מסביר שהגעגוע עצמו הוא מקור לנחמה. כאשר אנו כמהים לחזור לארץ ישראל עם משיח צדקנו, ומביעים את התקווה הזו במנהגי החודש, זה מספק לנו תחושת נחמה – שבקרוב מאוד הגלות תסתיים, והקב”ה יגאל אותנו מהגלות הזו.

ג. השיר של דוד המלך

באחת השנים לימד הרבי את הניגון צמאה לך נפשי, וביאר את המושג הזה ביתר עומק: הבעל-שם-טוב אמר ש”במקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא”. במילים אחרות, געגוע למשהו בכוחו להביא אותם לאותו אותו מקום. לגעגוע ולכמיהה כשלעצמם, יש ערך נעלה ביותר.

ד. וידאו (צמאה לך נפשי)

עזרי הוראה

לפרסום רעיונות, הארות וסיפורים בנושא, אנא שלחו אותם כאן למטה

החשבון שלי

ברוכים הבאים אורח (כניסה)

חיפוש

תגיות