מדוע נקבר משה רבינו בחוץ לארץ? מדוע נשיאי חב״ד טמונים כולם בחוץ לארץ? משא מיסטי מרתק על מחויבות של מנהיג לאנשי קהילתו, ועל התמיכה שהוא מספק להם אף לאחר הסתלקותו.
משה נשאר שלושת אלפים שנה במדבר רק בשביל להישאר עם בני דורו
בנוגע להשתטחות על קברי צדיקים דנשיאי חב”ד – שמנוחתם כבוד לא בארץ ישראל, אלא במקומות שונים בחוץ-לארץ דוקא, אנו מוצאים זאת גם בנשיא ומנהיג ישראל הראשון – משה רבינו, שלא הביאו אותו לארץ ישראל, והוא נשאר במדבר עד היום הזה, אף שכבר עברו יותר מג’ אלפי שנה.
מדוע?
במדרש תנחומא מוסבר הטעם, שהקב״ה אמר לו, שהוא יכול לפעול שמשה יכנס לארץ, אבל מה יהי’ עם דור המדבר?!… ישאלו אצלו: אתה בעצמך נכנסת לארץ ישראל, ומה עשית עם “שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו” שנשארו במדבר?!
זוהי הסיבה שבגללה נשאר משה רבינו במדבר!
ולכן נאמר עליו “צדקת ה’ עשה ומשפטיו עם ישראל” – שנשאר עם בני ישראל ב”מדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין בו מים”, כדי שיוכל סוף סוף ליקח עמו את צאן מרעיתו ולהכנס עמהם לארץ ישראל בגאולה העתידה.
נשיאי ישראל שבכל דור נקברים בגלות, כדי להמשיך לעזור לקהילותיהם
ועל דרך זה בנוגע לכל מנהיג ונשיא ישראל בדורו:
נשיא ישראל, מבלי הבט על מעמדו ומצבו מצד עצמו, מניח הוא את הכל על הצד, ומביט על צאן מרעיתו, וכאשר צאן מרעיתו נשאר בגלות, נשאר גם הוא בגלות, כדי שיוכל להמשיך ולשמש70 “צינור” ו”ממוצע המחבר” שעל ידו יוכל יהודי לקשר את עצם הנשמה עם עצמות ומהות אין סוף ברוך הוא.
וזהו גם הביאור על כך שמנוחתם כבוד של נשיאי חב”ד במקומות שונים בחוץ לארץ, כי הם רצו להיות עם צאן מרעיתם, ולעזור ולסייע להם בכל המצטרך. להיותם נשמות כלליות שהם שרשים לכל הנשמות הפרטיות שבדורם, שלכן בכחם וביכלתם לסייע לנשמות הפרטיות (שכל א’ מהם הוא “פרט” שלהם) שלא בערך מאשר סיוע של מי שנשמתו אינה נשמה כללית.
התפילה בציון הצדיק היא כמו תפילה בארץ הקודש
ועוד ענין בהעזר והסיוע של נשיא הדור לצאן מרעיתו, על ידי זה שמנוחתו כבוד בחוץ לארץ בסמיכות מקום אליהם – שפועל אצלם הקישור והחיבור עם ארץ ישראל.
ובהקדמה:
מצינו שתפלה, שענינה בקשת צרכיו – צריכה להיות קשורה עם המקום שעליו אומר הקב”ה “והיו עיני ולבי שם כל הימים”, שלכן, “הי’ עומד בחוץ לארץ יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם, ויכוין גם כנגד ירושלים וכנגד המקדש וכנגד בית קודש הקדשים”.
וההסברה בזה – ע”פ הידוע שבחוץ לארץ נמשכים כל ההשפעות כו’ על ידי התלבשות בע’ שרים, מה שאין כן בארץ ישראל, “ארץ אשר גו’ תמיד עיני ה’ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה”, נמשכים כל ההשפעות כו’ מהקב”ה בעצמו ללא התלבשות בע’ שרים, ולכן צריך להיות התפלה דרך ארץ ישראל דוקא.
ומעלתה זו של ארץ ישראל קיימת גם בחוץ לארץ (נוסף לכך ש”יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל”) – במקום מנוחת כבודו של נשיא הדור.
ציון הצדיק נחשב לחלק מארץ ישראל
והביאור בזה:
הגמרא בסיום מסכת כתובות אומרת שתחיית המתים תהיה בארץ ישראל וכן בחוץ-לארץ. ועל זה שואלת הגמרא, “ולר’ אלעזר דאמר “מתים שבחוץ לארץ אינם חיים”, צדיקים שבחוץ לארץ אינם חיים (בתמי’)״ . . והגמרא עונה: ש״מחילות נעשות להם בקרקע” (ועומדים על רגליהם והולכים במחילות עד ארץ ישראל”י ושם מבצבצין ויוצאים). היינו, שקבר של צדיק, אפי׳ באם הוא נמצא בחוץ לארץ או מעבר לים, הרי מחילות נעשו להם, ואז דרך אותם מחילות הם מתגלגלים ומבצבצין ויוצאין, דרך הפתח של המחילה שנמצא בארץ ישראל.
וכיון שפתחיהן של המחילות הוא בארץ ישראל, הרי, גם המחילות עצמן דינם כארץ ישראל …
ומזה מובן, שגם קבריהם של הצדיקים שבחוץ לארץ – שפתוחים אל המחילות שפתחיהן בארץ ישראל – דינם כארץ ישראל.
ונמצא, שהתפלה בחוץ לארץ במקום מנוחת כבודו של צדיק ונשיא הדור שפתוח לארץ ישראל – יש בה המעלה דתפלה בארץ ישראל…
ועל פי זה ניתוסף עילוי גדול ביותר בענין ההשתטחות – בנוגע לתפלה:
בזמן הזה, שירדה מעלתה של ארץ ישראל מצד החורבן, הנה כאשר יהודי רוצה להתפלל להקב”ה תפלה שהיא בדוגמת התפלה בארץ ישראל בזמן הבית (במקום שלמעלה משליטת הע’ שרים וכו’), תפלה באופן שעצם הנפש מתקשרת עם העצם דהקב”ה ללא ממוצעים, “יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך” – אזי המקום לתפלה כזו הוא על הציון של צדיק ונשיא הדור, שכן, מקום זה, לא זו בלבד שדינו כארץ ישראל, אלא יש בו המעלה דארץ ישראל כפי שהיא בזמן הבית.
ומובן שתפלה במקום כזה יש בה סגולה נוספת – שיתקיימו כל הבקשות שבתפלה, בכל המצטרך לו,
כולל ובמיוחד בנוגע להמשכת העצם בגילויים, שמבחי’ החכמה שבה מתלבש אור אין סוף ברוך הוא, יומשך ויתפשט בכל כחות הנפש ואברי הגוף, בחיי היום יום, במחשבה דיבור ומעשה בפועל, ובפרט בנוגע לקיום השליחות שנשיא הדור מסר לכל אחד ואחד מאתנו,
שיומשך כל זה ללא העלמות והסתרים, ובהצלחה מופלגה, בגשמיות וברוחניות גם יחד.
משיחת יו”ד שבט, ה’תשי”ד, רשימת השומעים, בלתי מוגה
(תורת מנחם חלק יא עמוד 27 ואילך)
