פתיחה: הכוהנים והחכמים
הכוהנים והלויים לא רק שימשו בבית המקדש, הם היו החכמים והמחנכים של הדור. בפרשה למדים שהם הצטוו ללמד את צעירי השבט (מקור 1), ובהפטרה למדים שהם היו אחראים ללמד תורה את העם כולו (מקור 2). הרמב”ם מרחיב את הגדרת התפקיד: כל אחד יכול להיות לוי על ידי התמסרותו לרוחניות (מקור 3).
א. הכישורים הנדרשים מחברי הסנהדרין
הרמב״ם מפרט את הכישורים הנדרשים מחברי הסנהדרין: בקיאות מופלגת בתורה, ידיעה רחבה בחכמות העולם, כישרון לשפות וכן הלאה, כראוי לשכבת ההנהגה של עם ישראל (מקור 5). המדרש מפתיע ואומר שחברי הסנהדרין צריכים לנדוד בעצמם מכפר לעיירה, וללמד תורה לילדים ומבוגרים כאחד. (מקור 4)
הרבי שואל שאלה מתבקשת: מדוע נדרשו חברי הסנהדרין לבצע “עבודה פשוטה” זו?
ב. מי אשם בהרג שבעים אלף יהודים?
המפתח לתשובה טמון בסיפור המזעזע של פילגש בגבעה, כאשר פשע מחריד הביא למלחמת אחים ולמותם של שבעים אלף יהודים (מקור 6). בנוגע לסיפור זה אמר אליהו הנביא את האמירה החמורה, שהרצח של שבעים אלף היהודים היא אשמת הסנהדרין. משום שהם היו אמורים לנדוד מעיר לעיירה וללמד את העם תורה ודרך ארץ. ומשום שלא עשו כך, המעשה החמור של פלגש בגבעה, והתוצאות הטרגיות שלו מונחים על כתפיהם (מקור 7).
הרבי מסביר, שהמשימה הראשונה והחשובה ביותר של החכמים היהודים היא ללמד, לחנך ולרומם את העם. וכאשר הם נמנעים מכך, התוצאה היא חמורה ביותר, והאשמה היא עליהם. זו גם הסיבה שהגמרא מכנה סנהדרין שפוסקת גזר דין מוות אפילו אחת לשבע שנים בשם “חובלנית” (מקור 8). לא בגלל שהם פסקו דין מוות, אלא מפני שהעובדה שישנו יהודי שנהג בצורה שמחייבת אותו מיתה, היא אשמת הסנהדרין שכשלו בחינוך העם. ולכן הם נקראים ״חובלנית״.
ג. תפקידו של מנהיג – לכתת רגליו בעיירות ישראל ולחנך
הרבי: האחריות העיקרית שמוטלת על האדם – גם באם הוא למדן רופא או משפטן, היא ללמד אחרים.
