תרומה: הכוח שבהמחשה

ת

אברהם אבינו נוטע ארזים בבאר שבע, יעקב אבינו מוריד אותם למצרים, ובני ישראל לוקחים אותם במסעם במדבר. מדוע נודד העם היהודי עם עצי ארז ענקיים במשך ארבע מאות שנה? איך זה קשור למשפט "אני יהודי בלב"?

מדוע מעדיף רש״י דרוש על פשט?

בתחילת הפרשה נימנו הדברים שנצטוו לנדב למשכן – וזאת התרומה אשר תקחו מאתם גו’ ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים ועורות אלים מאדמים ועורות תחשים ועצי שטים וגו’1.

ומפרש רש״י… “ועצי שטים – וּמֵאַיִן היו להם במדבר, פירש רבי תנחומא, יעקב אבינו צפה ברוח הקודש שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים וּנטָעָם, וצוה לבניו ליטְלָם עמהם כשיצאו ממצרים”.

וצריך להבין:

1) פירוש זה – שכבר בירידתו למצרים הביא יעקב עמו ארזים כו’ לצורך המשכן שעתידין לעשות לאחרי מאתיים ועשר שנים – הוא על דרך הַדְרַש (“פירש רבי תנחומא”), ולכאורה, מהו ההכרח לכך בפשוטו של מקרא, הרי יכולים לפרש בפשטות שלקחו עצי שטים מִתַּגָרֵי אומות העולם (שהיו בקרבת מקום חנייתם), וכיוצא בזה?!

2) ידוע הכלל שבדרך כלל לא מזכיר רש״י את שם בעל המאמר, מלבד במקומות אחדים שבהם ישנו קושי מסוים המתבאר על ידי זה שיודעים מיהו בעל המאמר. ועל פי זה, דרוש ביאור והסבר בנידון דידן, מדוע מזכיר רש״י שם בעל המאמר ״רבי תנחומא״? 

גיוס תרומות ממה שיש

…הביאור בפירוש רש”י: 

מפשטות לשון הכתוב “ויקחו לי תרומה . . תקחו את תרומתי . . התרומה אשר תקחו מאתם”, משמע, שכל שלושה עשר הדברים שנימנו בכתוב היו כבר בידם של בני ישראל מקודם לכן (ולא שהוצרכו עכשיו לֵילֵך ולחפש ולהשיג כו’), ובמילא, לא היתה חסרה אלא פעולת הַקִיחָה בלבד.

כי אם תמצי לומר שחלק מהדברים לא היה בידם, אלא הוצרכו לחפש ולהשיג (לקנות מתגרי אומות העולם וכיוצא בזה) – הַוֵי ליה למימר ציווי זה בלשון כללי, נתינה או הַבָאָה, וכיוצא בזה.

ועל כן צריך לומר, שכל הדברים שנימנו בכתוב היו כבר בידם וברשותם, ולא הוצרכה אלא פעולת הקיחה בלבד, ותוכן הציווי “ויקחו לי תרומה . . וזאת התרומה אשר תקחו מאתם” – שמכל הדברים שבידם וברשותם תקחו רק את הדברים המנויים בכתוב.

ולכן, מהדברים שרש”י צריך להסביר ולבאר כאן – שהדברים המנויים כאן היו אכן בידם וברשותם של בני ישראל, ולא היו צריכים לחפש ולהביא ממקום אחר…

פירוש זה — ש״יעקב אבינו צפה ברוח הקודש.. והביא ארזים למצרים וכו׳״ — הוא לכאורה על דרך הדרש, שכן, על דרך הפשט לא מסתבר לומר שמאתיים ועשר שנים לפני שנצטוו על עשיית המשכן, התחיל יעקב בהכנות לכך, על ידי זה שהביא ארזים למצרים ונטעם, כדי שיצמחו מהם עצים גדולים, שיוכלו לעשות מהם קרשים שארכו של כל א׳ עשר אמות; על דרך הפשט מסתבר יותר לומר שקנו עצי שטים מתגרי אומות העולם.

ולכן מדגיש רש״י את השאלה ״מאין היו להם במדבר״ — שהרי כל הדברים שנימנו בכתוב צריכים להיות כבר בידם וברשותם של בני ישראל, כך, שאין צורך לחפש ולהשיג, לקנות מתגרי אומות העולם וכיוצא בזה, .. אלא קיחה בלבד (כנ״ל), ואם כן, נשאלת השאלה והתמיהה: ״עצי שטים״ — “מאין היו להם במדבר״?!

אלא ודאי על כרחך צריך לומר שפירוש הכתוב הוא – ש״יעקב אבינו צפה ברוח הקודש שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם וצוה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים”, כלומר, ליטול עמהם קרשים מוכנים שיהיו בידם לצורך עשיית המשכן…

לעודד ולנחם את עם ישראל

אמנם, עדיין נשאלת השאלה אצל ״תלמיד ממולח״: 

מהו אמנם גודל הַהֵכְרַח בפעולתו של יעקב אבינו בהבאת ונטיעת ארזים במצרים לצורך עשיית המשכן מאתיים ועשר שנים לפני הציווי דעשיית המשכן?!

והביאור בזה – מרמז רש”י (ב”יינה של תורה”2) בהזכירו את שמו של בעל המאמר, “רבי תנחומא”: “תנחומא” הוא מלשון תנחומין. ולכן, “פירש רבי תנחומא” ש”יעקב אבינו צפה ברוח הקודש וכו’, מכיון שענין זה מֶהַוֶה נֶחַמָתָן של ישראל.

כאשר בני ישראל נמצאים בגלות מצרים, במצב דקושי השעבוד, עד לגזירת “כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו”3, וכו’ וכו’ – הרי, מלבד ההבטחה ד”ואנכי אַעַלְךָ גם עָלֹה”4, שואבים הם עידוד ונחמה בראותם בעיניהם ממש את עצי הארזים שהביא יעקב ונטע במצרים, מכיון ש”צפה ברוח הקודש שעתידין לבנות משכן במדבר”, “וצוה לבניו (ובניו לבניהם אחריהם, וכן הלאה) ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים”! 

כלומר: עצי שטים לצורך עשיית המשכן גופא – היו יכולים אמנם להשיג גם באופן אחר, אבל, כדי שתהיה נחמתן של ישראל (ענינו של רבי תנחומא) – הוצרך יעקב אבינו להביא ארזים ולנטעם במצרים, ולצוות לבניו שיטלו עמהם כשיצאו ממצרים, כדי, שבמשך כל זמן גלות ושעבוד מצרים יהיו לנגד עיניהם עצי הארזים שנטע יעקב אבינו על מנת שיטלום כשיצאו ממצרים, היינו, שעצי ארזים אלה מסמלים וממחישין את גאולתן של ישראל.

ומכאן באים לענין של נחמה גם בנוגע לגלותנו זה האחרון: כשנמצאים בחשכת הגלות, “כל הגלויות נקראו על שם מצרים”5, ב”מדבר העמים”6, נחש שרף ועקרב וצמאון גו'”7, חושך כפול ומכופל דעקבות משיחא – אומר רבי תנחומא, מנחמם של ישראל, שאין להתפעל מחשכת הגלות, מכיון שיודעים שהתכלית והמטרה היא “לבנות משכן במדבר”, היינו, לעשות ממציאות ה”מדבר” משכן ומקדש לו יתברך, דירה לו יתברך בתחתונים, עד לקיום הציווי “ועשו לי מקדש” כפשוטו, בבית המקדש השלישי, שבו יתגלה גם המשכן שעשה משה, משכן המדבר.

משיחת ש”פ תרומה, ו’ אדר, רשימת השומעים בלתי מוגה.

(תו”מ ה’תשמ”ז ח”ב ע’ 535) 

חוברת ופליירים להורדה

לפרסום רעיונות, הארות וסיפורים בנושא, אנא שלחו אותם כאן למטה

החשבון שלי

ברוכים הבאים אורח (כניסה)

חיפוש

תגיות