חלק ראשון | ההיסטוריה של קריאת התורה וההפטרה
מקורות: משה רבינו תיקן לישראל לקרוא בתורה כל שלושה ימים: שני, חמישי ושבת. במשך הדורות נקבע המנהג באופן כזה שבמשך השנה קוראים את כל התורה.
באחת התקופות נאסר על היהודים לקרוא בתורה בשבת, וחכמי הדור החליפו זאת בקריאה מתוך הנביאים, בפרק המדבר על נושא שדומה לפרשת השבוע. כאשר התבטלה הגזירה והיהודים חזרו לקרוא בתורה, לא ביטלו את מנהג הקריאה מהנביאים, אלא תיקנו שיקראו בנביאים לאחר הקריאה בתורה.
חלק שני | מדוע דווקא שירת אשה?
מקורות: בפרשתנו, פרשת בשלח, הנושא המרכזי הוא שירת משה ובני ישראל לאחר קריעת ים סוף, אשר ממשיכה עם שירת מרים ונשות ישראל. ההפטרה שנבחרה לפרשה זו היא שירת דבורה.
שיחה: שואל אדמו”ר הזקן: מדוע נבחרה שירתה של אשה – דבורה, ולא שירתו של גבר – דוד? ועונה: שירת הנשים בקריאת ים סוף שלוותה בתופים ובמחולות, היתה שְׂמֵחָה יותר משירת הגברים. הנשים שמחו יותר כיון שחשו את קושי השעבוד בצורה קשה יותר, ולכן שמחו יותר בזמן גאולת העם. כדי להדגיש זאת, נבחרה דווקא שירת דבורה עבור קריאת ההפטרה.
סיפור: סרטון ׳המפגש שלי׳ עם גברת אליס זלוטניק, שמספרת על כך שהרבי עודד בחום את לימוד התורה לנשים. זהו חלק מההשקפה הכללית של הרבי על מקומן של נשים ביהדות.
חלק שלישי | איזו שירה מקבלת כינוי מיוחד?
שיחה: שואל הרבי, מדוע דווקא פרשת בשלח נקראת “שבת שירה”, ולא פרשת האזינו? גם שם יש שירה ארוכה של משה, וגם בה מפטירים בשירת דוד? משיב הרבי, משום שבפרשת בשלח מדובר על שירת הנשים שהיתה שְׂמֵחָה וחשובה יותר, ולכן דווקא פרשה זו נקראה שבת שירה.
סיום: סרטון ׳המפגש שלי׳ עם גברת סוזן הנדלמן שמספרת על השקפתו של הרבי על נשים ביהדות.
*שיעור זה מורכב משתי שיחות נפרדות. שיחה ראשונה בחלק השני ושיחה שנייה בחלק השלישי.
