לקוטי שיחות, כרך ל”ה, פרשת וישלח, שיחה ג’
א. הדרמה סביב דינה
יעקב מחביא את דינה בתיבה כדי שעשיו לא יראה אותה, אך התלמוד מבקרו על כך שמנע ממנה את ההזדמנות להתחתן עמו ולהחזירו למוטב. נשאלת השאלה: האם מקובל לשלוח בת צדקת ל”גוב האריות” כדי לקרב רשע?
מספר חודשים לאחר מכן, דינה יוצאת לרחובה של שכם, ועוברת פגיעה על ידי נשיא הארץ. רש”י מצטט פירוש שטבעה של דינה “לצאת” הגיע מאמהּ לאה, שאף היא הייתה ‘יצאנית’, ביטוי שבמבט ראשון נשמע כנטייה שלילית שעברה בירושה. נשאלת השאלה: מדוע רש”י מציין פירוש שמעמיד את לאה באור לא חיובי?
הרבי מבאר, שרש”י אינו מגנה חלילה את לאה ודינה, אלא להיפך, משבח ומעצים אותן. ה”יצאנות” שלהן היא ביטוי לכוח רוחני אדיר – היכולת והאחריות לצאת החוצה, ולחולל מהפך חיובי.
לכן דינה הייתה יכולה להינשא לעשיו ולשנותו לטוב, וזו גם הסיבה שיצאה לראות בבנות הארץ – כדי להשפיע עליהן למוטב.
ב: הַגֵּנִים של עם ישראל
שנים-עשר השבטים מייצגים שנים-עשר דרכים ואופנים בעבודת ה’, אך בכללות הם מחולקים לשני סוגי עבודה: בני רחל מייצגים את עבודת הצדיקים – יוסף שעמד בניסיון אשת פוטיפר, ובנימין שהיה אחד מאלו שמתו בעטיו של נחש, ובני לאה מייצגים את עבודת בעלי התשובה – ראובן, שמעון, לוי ויהודה שהתמודדו עם חולשות ונפילות, אך ידעו לצמוח מהן.
חלוקה זו נבעה מאישיותן של רחל ולאה. רחל מסמלת שלימות רוחנית (“יפת תואר ויפת מראה”), ואילו לאה (“עיני לאה רכות”) מסמלת את עבודת התשובה והעלאת החול לקודש.
זו הסיבה הפנימית לכך שכולם אמרו שלאה נועדה לעשיו. לא רק בגלל הגיל, אלא בגלל כוחה הפנימי בעבודת התשובה ותיקון הרע. זה נתן לה את היכולת להחזיר את עשיו בתשובה.
דינה ירשה כוח זה מאמהּ, ולכן אומר התלמוד, שעל יעקב היה לאפשר לה להיפגש עם עשיו ולהינשא לו, משום שהוא יכלה לשנותו. זו גם הייתה הסיבה שיצאה לראות בבנות שכם – כדי להשפיע עליהן.
ג. מנהיגות נשית
ההוראה מכך: למרות הכלל שעיקר תפקידן של הנשים הוא פנימי – בבניית המשפחה, ביחד עם זה, נשים שחוננו ביכולת השפעה חברתית, נדרשות לצאת ולקרב ולרומם אחרים.
טבען הרך, העדין והמקרב של נשים מצליח לחולל שינוי פנימי וארוך-טווח בקירוב לבבות לתורה, הרבה יותר מאשר הגישה הגברית שנוטה פעמים רבות לוויכוחים, כיבוש ומלחמה.



